יש הבדל גדול בין לעשות משהו קשה לנו לבין לעשות משהו שאנחנו פשוט לא רוצים לעשות. אפשר לרוץ מרתון, לקום ב-5 בבוקר או להיכנס לאמבטיית קרח. אבל אם אתם נהנים מזה, המשימה לא באמת בוחנת את המשמעת שלכם.
לאמן את המשמעת העצמית שלנו
מדען המוח אנדרו הוברמן דיבר על אזור במוח שנקרא ״קורטקס החגורה הקדמי האמצעי״ (anterior midcingulate cortex). מחקרים קישרו את האזור הזה להתמדה ולמאמץ. לפי הוברמן, הוא הופך פעיל יותר כשאנחנו מתעקשים לבצע פעולה שלא באמת מתחשק לנו לעשות. כלומר, דווקא הפעולות שאנחנו מעדיפים לדחות עשויות לאמן את היכולת להתמיד.
וזה הופך למאתגר יותר בעולם שבו כמעט כל אי נוחות מקבלת פתרון מיידי. רעבים? אפשר להזמין אוכל תוך כמה דקות. משעמם לכם? הטלפון מציע מאות אפשרויות. אפילו המתנה בתור הפכה להזדמנות לפתוח אפליקציה במקום פשוט לחכות.
לבחור באפשרות הפחות נוחה
לכן, לפעמים כדאי לבחור באפשרות הפחות נוחה. לא כדי להעניש את עצמנו, אלא כדי לתרגל את היכולת לא להיענות מיד לכל דחף. זה יכול להיות פשוט מאוד. לקום מהמיטה כשלא מתחשק, לצאת להליכה למרות שהספה קורצת או להשאיר את הטלפון בצד בזמן שמחכים. כל בחירה כזו נותנת עוד הזדמנות לתרגל התמדה.
משמעת עצמית עובדת טוב יותר כשהיא מחוברת למטרה שבאמת חשובה לכם. ריאן הולידיי כתב בספרו Discipline Is Destiny שהמטרה "להיות יותר ממושמעים" כללית מדי, בעוד שמטרה כמו לחסוך כסף כדי לעזוב עבודה שלא טוב לכם בה נותנת משמעות למאמץ. גם מחקריו של הפסיכולוג פיטר גולביצר מצאו שהגדרת זמן ומקום מראש יכולה לעזור להתמיד. לכן, במקום לומר "אני צריך להתאמן יותר", קבעו מראש: "מחר אחרי העבודה אני הולך לחדר הכושר".
משמעת עצמית לא תמיד נראית כמו הישג גדול. לפעמים היא פשוט הרגע שבו רציתם לבחור בדרך הקלה – ובחרתם שלא.
