הנשיא דונלד טראמפ סיים את דבריו באו"ם. באופן כמעט מפתיע, זה היה נאום קצר יחסית לאדם ולמעמד. בשנה שעברה הוא עמד על אותה במה ודיבר במשך יותר משעה. הפעם הוא נזקק להרבה פחות זמן – ואולי דווקא משום כך, זה היה אחד הנאומים הטובים והמדויקים ביותר שלו.
לא היה כאן אוסף מקרי של הישגים, איומים והצהרות. טראמפ הניח בפני העולם את מה שהוא רואה כתוצאות החזון שהציג ביום השבעתו בראשית 2025. הוא מנה את השינויים בארה"ב, עבר לזירה הבינלאומית וחיבר ביניהם באמצעות תפיסה ברורה: שימוש בכוח הצבאי, המדיני והכלכלי כדי לנצל הזדמנויות ולפתור משברים.
טראמפ באו"ם: "החלטה גדולה לפניי – עסקה עם איראן או השמדתה"
זו גם הדרך שבה הסביר את שמונה המלחמות שלטענתו הצליח להביא לסיומן מאז חזר לבית הלבן. בחלק מהמקרים, אמר, הדבר נעשה בזכות מערכות היחסים שטיפח עם מנהיגים; באחרים באמצעות מכסים. מבחינתו, אלה אינם כלים נפרדים אלא חלק מאותה מדיניות.
הרגעים המשמעותיים ביותר הגיעו כשעבר למזרח התיכון. החיבור שעשה בין 11 בספטמבר ל-7 באוקטובר כרך את הטראומה האמריקנית הגדולה מטרור עם זו הישראלית. משם עבר לאיראן וחזר להתחייבות שמלווה אותו מראשית דרכו הפוליטית: לטהרן לא יהיה נשק גרעיני.
הנשיא טראמפ עקץ את CNN: "אמרתם שלא תסקרו אותי"
אלא שהפעם הוא הציב את האפשרויות באופן מפורש במיוחד. טראמפ מעריך שניתן יהיה להגיע לעסקה לאחר בחירות האמצע בנובמבר, אך במקביל השאיר על השולחן את מה שכינה "השמדה מהירה" של הרפובליקה האסלאמית.
זהו בדיוק המתח שטראמפ מבקש לייצר מול טהרן: להשאיר פתח להסכם, בלי לאפשר לצד השני להניח שסירוב יהיה נטול מחיר. במקביל, הוא ממשיך לנסות לגייס מדינות נוספות למאבק באיראן – מאמץ שהוא מקדם כבר חודשים, ועד כה לא השיג בו את מלוא התמיכה שאליה הוא שואף. אבל במקרה הזה, התפאורה הייתה כמעט חשובה כמו הדברים עצמם.
כמה קילומטרים מבניין האו"ם יושב ניקולס מדורו בכלא וממתין להמשך ההליך נגדו בבית משפט אמריקני, חודשים לאחר שנלקח מקראקס במבצע אמריקני. קשה להתעלם מהסמליות: בזמן שטראמפ מדבר על כוח ועל הנכונות להשתמש בו, מי שהיה שליט ונצואלה נמצא במעצר בארה"ב.
ובתוך הבניין ישבו נציגי המשלחת האיראנית. חלק מהבכירים האיראנים, על פי ההערכות, עשויים להימצא על הכוונת של ישראל וארה"ב. מולם עמד נשיא אמריקני שדיבר בפומבי על עתיד המשטר שלהם והציב בפניו שתי דרכים – הסכם או עימות חריף בהרבה.
גם הנציגים הסינים שמעו היטב את הדברים. בעוד ימים ספורים צפוי טראמפ להיפגש עם נשיא סין שי ג'ינפינג, כשהתחרות בין שתי המעצמות כבר חורגת מזמן ממלחמת סחר. טכנולוגיה, צבא, בינה מלאכותית והמאבק על הבכורה העולמית נמצאים כולם על השולחן.
בהקשר הזה, גם ההתייחסות של טראמפ לבינת-על קיבלה משמעות אחרת. "נהגתי לומר שמי שמנצח ב-AI לוקח את הכול", אמר, "אבל עכשיו אני אומר שמי שמנצח ב-SI ייקח את הכול". מבחינתו, העתיד לא יוכרע רק בשדה הקרב או בכלכלה, אלא גם בשאלה מי ישיג ראשון את היתרון הטכנולוגי הבא.
לכן, כאשר הכריז כי "ארה"ב חזקה מאי פעם", היה קשה לשמוע את המשפט הזה כאמירה שנועדה רק לקהל בבית. ימים לפני המפגש עם שי, ובאותו אולם שבו ישבו נציגי איראן, הוא נשמע גם כהצהרה כלפי שתי היריבות המרכזיות שמבקשות לערער על האינטרסים האמריקניים.
בסופו של דבר, זה היה נאום שביקש לחבר בין מה שטראמפ הבטיח בראשית הקדנציה לבין המציאות שהוא טוען שיצר מאז. כלכלה, צבא, מלחמות, איראן, סין וטכנולוגיה הוצגו כחלק מאותה תפיסה של נשיאות. טראמפ לא הגיע לאו"ם כדי לבקש מהעולם רשות להנהיג. הוא הגיע כדי להודיע לו שהוא כבר עושה זאת.
