יש ראיונות שמרגישים כמו עבודה, ויש שיחות שכבר בדקות הראשונות משכיחות ממך שאת אמורה לשאול את השאלות. השיחה עם דניאל וינריב הייתה מהסוג השני. למרות הקליטה שנקטעה פעם אחר פעם, היא נשארה נינוחה, מתוקה ומלאת סבלנות. בין שאלה לתשובה צחקנו, ובשלב מסוים הרגשתי שאני פשוט מדברת עם חברה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
אבל מתחת לקול השקט ולצחוק המתגלגל יש אצל וינריב מסר ברור שהיא רוצה להעביר לעולם. היא לא מדברת בסיסמאות ולא מנסה להציג דרך מושלמת. היא מספרת על צעדים קטנים, על שאלות, על קצב אישי ועל אהבה גדולה ליהדות – אהבה שהיא מבקשת להעביר הלאה לכל מי שפוגשת אותה דרך המסך.
וינריב, שחגגה לאחרונה 25, היא יוצרת תוכן ומשפיענית רשת מאז שהייתה בת 13. כיום היא גם מרצה בפני נשים ומשלבת בהרצאות את סיפורה האישי ואת השירה שמלווה אותה. את תהליך ההתקרבות המשמעותי שלה ליהדות החלה לפני כשנתיים, בחודש אלול – תאריך שהיא מתארת בחיוך כלידה מחודשת: "אמרתי שבאלול לפני שנתיים הייתה לי לידה מחדש. כאילו שאני באמת גם בת שנתיים".
היא גדלה במודיעין במשפחה חילונית שאינה שומרת תורה ומצוות. את תחילת המסע עשתה דווקא כשהתגוררה לבדה בתל אביב. לפני שמונה חודשים עברה לירושלים, מעבר שהיא מגדירה בפשטות ובהתרגשות: "זכיתי לעלות לירושלים. היום אני גרה פה, ברוך השם. ממש".
"כשהגעתי ליהדות הרגשתי שמצאתי את כל התשובות"
החיפוש, היא מספרת, היה בה הרבה לפני שידעה לקרוא לו בשם. "כל החיים, גם כילדה וכנערה, הייתי נורא מחוברת. תמיד לא קישרתי את זה ליהדות ולא ידעתי איך לבטא את זה".
אחרי שהשתחררה מהצבא קיבלה את הסידור הראשון שלה והחלה להדליק נרות שבת. אחיה הגדול, שהחל לשמור תורה ומצוות לפניה, הפך לדמות משמעותית בתחילת הדרך. "הוא באמת היה האדם הנכון בזמן הנכון במלא דברים. גם את הפמוטים לנרות שבת הוא הביא לי, ואז רציתי להתחיל להדליק. הוא היה אחד האנשים הנכונים בדרך".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
כאשר עברה להתגורר לבדה בתל אביב, התחילה להכיר את עצמה מחדש. היא חיפשה משמעות בעולמות שונים, מיוגה ועד בודהיזם, אבל הרגישה שהתשובות עדיין אינן שלמות. "לאט לאט התחברתי ממש לרוחניות שבי דרך כל מיני עולמות, גם דרך היוגה והבודהיזם וכל מיני עולמות קצת אחרים. בסופו של דבר הבנתי שהכול מגיע מהיהדות, וכשהגעתי ליהדות פשוט הרגשתי שמצאתי את כל התשובות".
מאותו רגע היא רצתה ללמוד הכול. היא החלה להשתתף בשיעורי תורה ובסעודות שבת, ונחשפה בפעם הראשונה לשולחן שבת יהודי, לפרשת השבוע ולברכת המזון. "אלה מלא דברים שלא הכרתי בכלל, כאילו מאפס. ברוך השם, אני מאוד סקרנית, אז ישר חיפשתי ורציתי לדעת וללמוד. זה עשה ועושה לי רק טוב, באמת".
"אני קוראת לזה חזרה בתשוקה"
בשנים שבהן חייה התנהלו ברשת, וינריב התרגלה לשתף את העוקבים כמעט בכל מה שעובר עליה. כשההתקרבות ליהדות הפכה לדבר המשמעותי ביותר בחייה, האפשרות להסתיר אותה כלל לא עמדה על הפרק.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"אני תמיד אומרת ברשת שאני קוראת לזה 'חזרה בתשוקה', כי זה מאהבה", היא אומרת. "חשוב לי תמיד להדגיש שכל דבר בדרך שלי עשיתי ואני עושה מאהבה, בקצב שלי, וכשאני מרגישה שלמה איתו".
השלב המשמעותי בתהליך החל באלול לפני שנתיים, כשרצתה ללכת לסליחות ביום הולדתה העברי. עד אז היא כבר שיתפה במשך שנים את אורח חייה בצורה גלויה ואותנטית. "הייתי רגילה לשתף הכול, אז הרגשתי שתהליך כל כך משמעותי בחיים שלי – אני לא יכולה להסתיר אותו. כל כך קיבלתי אור מהיהדות, ואני עדיין מקבלת, שכל כך רציתי להפיץ אותו הלאה".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
האם לא חששת שהקהל הוותיק יתקשה לקבל את השינוי? לדבריה, החשש מאובדן עוקבים כמעט שלא העסיק אותה. קהל חדש וגדול הצטרף, אבל גם רבים מהעוקבים הוותיקים נשארו לצידה. "אני מאמינה שרוב הקהל שהיה מאוד מעריך. היום, כשהם רואים את הדרך הזאת בדיעבד, גם אם בהתחלה היו שאלות – לפעמים גם מחברים וממשפחה – היום מאוד מעריכים ואפילו שואלים שאלות. זה פשוט מעניין, נוגע לכולם ומשמעותי, וזה ממש מרגש".
גם כשהחלה להציב גבולות חדשים בעבודתה ובתוכן שהיא מפרסמת, היא לא הרגישה שהיא נפרדת מהחיים שהכירה. להפך. "תמיד שואלים אותי אם אני מוותרת על דברים בתהליך, וגם ברשת, אם ויתרתי על עבודות. אני תמיד מרגישה שזה לא ויתור, כי אני כל כך מאמינה בזה. אלה הערכים שלי".
כדי להסביר את התחושה היא חוזרת לדמותה של רחל אמנו: "רחל אמנו ויתרה לאחותה, והיא כל כך האמינה בערכים שלה, שהיא לא הרגישה שזה ויתור בכלל. אני ממש מרגישה שאני מרוויחה הרבה יותר. ביהדות אני לא מוותרת על שום דבר – אני נהנית מהכול יותר. נפתחו לי מלא דלתות, והשם באמת דואג להכול".
האלבום שהיא שומרת בטלפון
כשאני שואלת אותה אם יש תגובה אחת שהיא זוכרת במיוחד מאז שהעמוד שלה השתנה, היא צוחקת. קשה לבחור תגובה אחת כשיש בטלפון תיקייה שלמה שמוקדשת לרגעים האלה.
"יש לי אלבום שלם בטלפון של צילומי מסך", היא מספרת. "תגובות שהיו לי מהרגע הראשון, מהחשיפות ומהסרטונים הראשונים שהעליתי, מההתרגשות הראשונית שלי ומהדברים הכי התחלתיים. אם זאת הפעם הראשונה שיצאתי בחצאית ביום חול וכל מיני דברים כאלה. היו תגובות בכמויות — תגובות טובות, פרגונים, כמה זה יפה וכמה מעריכים. זה ממש מרגש".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
מבחינתה, השינוי בלבוש לא נולד מרצון להחליף תדמית, אלא מהצורך ליצור התאמה בין מה שהתרחש בנפש לבין מה שנראה כלפי חוץ. "פתאום רואים את הפנימיות, וזה מה שרציתי. כשלמדתי על הלבוש הרגשתי שתמיד חיפשתי משמעות בדברים בחיים. כל כך רציתי להתאים את הפנימיות שלי לחיצוניות שלי, ושלא יסתכלו רק על החיצוניות — שיראו את הפנימיות שלי".
הרשתות החברתיות נתפסות לא פעם כמקום שטחי, כזה שמקדש תמונות יפות וחיים מושלמים. אבל וינריב אינה רואה סתירה בין הרשת לבין עומק רוחני. היא רואה בה כלי שאפשר להגביה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"ביהדות, כל דבר גשמי – אפילו אוכל – אנחנו מעלים ברוחניות ובברכות", היא מסבירה. "אני נהנית מזה שאפשר ברשת להראות עומק. זה משהו שתמיד חיפשתי: להראות רוחניות, עומק ואותנטיות, ולא רק בגדים או דברים כאלה".
ואז היא אומרת את המשפט שמסכם אולי יותר מכול את הדרך שלה: "אני מרגישה שכל השנים האלה הייתי ברשת בשביל להגיע לזמן הזה היום; כדי שאחפש את הייעוד שלי בתוך כל זה, ואזכה להפיץ לאחרים את האור שאני מקבלת מהיהדות. זאת זכות אדירה, ממש".
הסרטון שגרם לעוקבת לקבל על עצמה שש שעות
ההשפעה אינה נשארת במספר הצפיות או בכמות התגובות. לפני כשנה פגשה וינריב צעירה שסיפרה לה כי סרטון אחד שלה גרם לה להתחיל להמתין שש שעות בין בשר לחלב. לאחרונה נפגשו שוב במקרה באחת השבתות, והזיכרון חזר אליה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
בסרטון ההוא סיפרה וינריב על ההחלטה לעבור מהמתנה של שלוש שעות לשש. "עשיתי סרטון על איזו גאונות יש ביהדות – שאנחנו לא מאבדים עניין בשום דבר. כשאני אוכלת את השוקולד אחרי שחיכיתי לו שש שעות והמתנתי בקוצר רוח, זה כל כך מרגש ואת כל כך מעריכה אותו".
את אותו הרעיון היא מצאה גם במקומות נוספים ביהדות: בשתיית מים לאחר צום, בהאזנה מחודשת למוזיקה אחרי שלושת השבועות ובאכילת חמץ אחרי פסח. "היא באה אליי ואמרה לי שבזכותי היא התחילה לשמור שש שעות בין בשר לחלב. היא ראתה את הסרטון, רצתה כנראה לעשות את זה והרגישה שזה סימן ושהיא יכולה. זה כל כך מרגש. זה קורה הרבה גם עם חצאיות ועם דברים נוספים".
אחד הסרטונים שזכורים לה במיוחד צולם לאחר שלושת השבועות, כאשר שמעה לראשונה שיר אחרי תקופה שבה נמנעה ממוזיקה. "זאת הייתה הפעם הראשונה שאי פעם הפסקתי לשמוע שירים במשך שלושת השבועות. שמעתי שיר באוטו, כל כך התרגשתי ובכיתי. הסרטון התפוצץ בעיקר בטיקטוק והגיע, נראה לי, ל־200 אלף צפיות. זה פשוט הראה לי שאפשר הכול ביהדות".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
גם סרטון שפרסמה לאחרונה על האמרה שלפיה זיווגו של אדם קשה כקריעת ים סוף – הנאמרת גם על פרנסה – עורר תגובות רבות. מבחינתה, דווקא הנושאים שנוגעים בחיים עצמם מצליחים לפתוח דלת עבור מי שעדיין מרגיש רחוק: "הוא היה מאוד מחזק ויפה, וקיבלתי עליו המון הודעות, גם מאנשים שאני מכירה אישית. זה מאוד מקרב ליהדות, גם אם אתה עדיין לא ממש שם".
"אתה משפיע פה על נשמות"
לצד הזכות הגדולה, וינריב מבינה היום שהפצת יהדות לקהל גדול כרוכה באחריות כבדה. בתחילת הדרך, היא מודה, עדיין לא הבינה את גודלה. עם הזמן נכנסו לחייה האנשים שסייעו לה לדייק את המסרים, ומאז היא מתייעצת ומקבלת הכוונה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"בהתחלה, כשהתחלתי לשתף, לא הבנתי את גודל האחריות", היא אומרת. "אחר כך, ברוך השם, הגיעו האנשים הנכונים שכיוונו אותי ועזרו לי להבין. אני הרבה מתייעצת מאז, כי חשוב לי לא להעלות דברים שחס ושלום לא יעשו קירוב או יגרמו להרתעה".
הקו שמוביל אותה הוא אהבה. "היהדות כל כך יפה, ולפעמים מציגים אותה באופן קצת אחר. חשוב לי לעשות את זה מתוך אהבה ומתוך קרבה, ולהראות את כל הטוב שבה. אני ממש מסננת וחושבת מראש איך לדבר ואיך להנגיש. מי שמדבר על יהדות צריך לשקול מה בדיוק הוא אומר, כי אתה משפיע פה על נשמות".
המשפט האחרון נאמר בשקט, כמעט בדרך אגב, אבל הוא חושף את כובד האחריות שהיא נושאת מאחורי כל סרטון. היא אינה רוצה רק שהתוכן יצליח; היא רוצה שהוא יפגוש את מי שנמצאת בצד השני בדיוק במקום שבו היא יכולה להתקרב.
"אנשים באמת צמאים לרוחניות ולעומק"
וינריב מרגישה שבשנתיים האחרונות חל שינוי עמוק בתוכן שאנשים מבקשים לצרוך. "אנשים באמת צמאים ורוצים רוחניות ועומק, גם מהיהדות, ברמות שלא היו. לפני שאני עשיתי את זה, לא נחשפתי לכל כך הרבה תוכן כמו שאני נחשפת היום מאנשים אחרים. זה מדהים. אנשים ממש מחפשים את משמעות החיים".
לדבריה, אירועי שבעה באוקטובר והעדויות על האמונה של החטופים עוררו אצל רבים שאלות שהיו רדומות. "יכול להיות שמאז אנשים התחילו לחשוב יותר. במיוחד אחרי שהחטופים שם התחברו משום מקום ליהדות, להשם, לאמונה, לתפילה, לברכות ולשבת – זה מדהים. אני חושבת שנוצרה יותר התעוררות, בארץ וגם בעולם. אנשים מחפשים מה התכלית שלהם".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
היא מאמינה שגם השפע האינסופי ברשת יצר צימאון לדבר שמחזיק מעמד מעבר לרגע. "אנשים מחפשים לצרוך מעבר למה שהיה עד היום. אולי כבר משעמם אותם והם רוצים משהו שבאמת מחזיק וממלא לקצת יותר זמן".
ומה היא עונה למי שמבטלים את גל ההתחזקות כטרנד חולף של חצאיות, סליחות וסרטוני טיקטוק? כאן החיוך שלה כמעט נשמע דרך הטלפון. "בעזרת השם שאלה יהיו הטרנדים. גם אם זה טרנד – זה מטורף שהגענו למצב כזה, וזה יפה ברמות".
היא נזכרת שגם היא הגיעה לסליחות במשך כמה שנים מבלי להבין תמיד לאן היא הולכת ומה בדיוק היא מחפשת. "הלכתי עם חברים וחברות כי כולם הלכו, ורציתי גם להתקרב. זאת פשוט נשמה יהודית. לא הבנתי לפעמים מה אני עושה, אפילו עד לפני שנה. זה מרגש, ומי שעושה את זה מהלב — בסוף יתחבר מהלב. אני בטוחה שזה יגיע, והלוואי שזה ימשיך הלאה. גם לזמן קצוב זה לא רע".
להפיץ את האור – "בצורה מדויקת ובאחריות"
כיום הפעילות של וינריב כבר אינה מסתכמת ברשתות. היא מרצה בפני נשים על סיפורה האישי, אמונה ויהדות, ופודקאסט בהגשתה כבר צולם עבור הידברות וצפוי לעלות. "רוב הזמן אני עוסקת בלהפיץ את אור היהדות, ובעזרת השם אמשיך עם זה", היא אומרת.
לקראת השנה החדשה אני שואלת אותה מה היא מאחלת לעצמה. התשובה שלה מתחילה בחלום האישי ביותר וממשיכה ישירות אל השליחות הציבורית: "בעזרת השם, קודם כול להקים בית בישראל – בית כשר ונאמן – ולהיות אמא לילדים. ולזכות להפיץ את אור היהדות גם בחוץ, עוד ועוד, כמה שיותר, בצורה מדויקת ובאחריות; באמת לקרב, להמשיך לעשות הרצאות על הסיפור האישי שלי ושזה יפתח לבבות".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
רגע לפני שאנחנו נפרדות, היא מוסיפה את הבקשה הפשוטה שמחזיקה את כל היתר: "והכי חשוב – להיות מאושרת ושמחה, להיות קרובה להשם ובריאה בגוף ובנפש".
אחרי השיחה איתה, קל להבין מדוע צעירות רבות מרגישות שהן יכולות לצעוד לצידה. דניאל וינריב אינה עומדת מעליהן ומסבירה להן לאן להגיע. היא הולכת איתן, צעד אחר צעד, משתפת במה שהיא לומדת ומאפשרת להן לראות את הדרך בזמן שהיא עצמה עדיין צועדת בה.
אולי זו הסיבה שהמסר שלה מצליח לחדור דרך הרעש של הרשת: הוא אינו מגיע ממקום של הטפה, אלא מלב שמצא אור – ופשוט אינו מוכן לשמור אותו לעצמו.
