הזמר בר צברי המריא לאומן לרגל ראש השנה, ושיתף היום (שלישי) בתובנות מהחוויה המחזקת: "עשרות אלפי אנשים עומדים יחד, כל אחד עם הסיפור שלו, עם הכאב שלו, עם התקווה שלו ועם הדברים שהוא מבקש בלב – יש בזה משהו שקשה להסביר במילים. אני בכלל תימני ומי שמכיר יודע שלתימנים אין רבנים ועל הנייר אני לא בדיוק 'שייך', אבל אולי זאת בדיוק הנקודה".
בהמשך שיתף על הקושי לעזוב את המשפחה דווקא בתקופת החג: "זו לא הייתה חופשה, זה היה מסע רוחני, לעיתים מרומם לב ולעיתים מאתגר וקשה מאוד. האמת? לא היה לי פשוט לעזוב את המשפחה את אישתי והילדים, אני בדרך הביתה והבטן מתהפכת. אני כבר צמא לחזור ולחבק אותם. יש משהו לא טבעי בלהתרחק מהבית דווקא בתקופה כזאת. אבל עמוק בפנים הרגשתי שאני צריך להיות שם".
לדבריו, במהלך המסע הוא חשב על המורשת שהשאירו גדולי החסידות: "על הבעל שם טוב, שהוא כמו אבא שגרם לי להזיל דמעות בצורה בלתי מוסברת והזכיר לי כמה כוח יש ליהודי פשוט וללב אמיתי. על רבי נתן, שהרגשתי כבר כמה חודשים שאני חייב להגיע אליו וכשהגעתי ראיתי איך הלב נפתח, האיש שבזכותו בעצם יש לנו את רבי נחמן כי הוא הפיץ את התורה שלו והפך אותה לדרך של חיים, של געגוע, של רצון ושל עבודה פנימית".
בר צברי בשיתוף אישי: "אני לא תמיד שמח"
עוד סיפר: "על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שלימד להסתכל על יהודי בעין טובה בעקשנות! לחפש בו את הטוב ולמצוא זכות ודבר טוב אצל כל אדם גם כשזה לא כזה פשוט. וכמובן על רבי נחמן הקדוש, שמקבל את כל היהודים כולם בלי הבדל, שנותן לאדם את התחושה שאפשר תמיד להתחיל מחדש. שגם כשנפלת, גם כשקשה, גם כשאתה רחוק – הדרך אף פעם לא נגמרת".
ראש השנה באומן: צפי לשיא במספר המבקרים בציון רבי נחמן
הזמר תהה האם זו הסיבה שבגללה רבים מסביב לעולם מגיעים לציונו של רבנו: "לא כי לכולם יש את אותן תשובות. אלא כי לכולם יש שאלות. לכולם יש בקשות, משהו שהם רוצים לתקן. אולי זה מה שאני לוקח איתי מאומן. לא תשובות. לא איזה רגע קסום שהכול בו ברור. אלא רצון להיות טוב יותר. להאמין יותר. לראות יותר טוב באנשים ולהבין שאולי בסוף, למרות כל מה שמפריד בינינו, יש לנו הרבה יותר במשותף. תודה לדמעות שהגיעו ברגעים שלא חשבתי, ולריקודים שהדליקו את הלב. תודה לבורא עולם שלי".
