יום כיפור הוא לא רק יום של סליחות, תפילות וחשבון נפש. במשך כ-25 שעות הגוף נאלץ להתמודד גם עם הפסקה מוחלטת של אוכל ושתייה. מה שקורה לנו בזמן הזה מעניין הרבה יותר ממה שחשבנו.
ככל שהצום מתקדם, הגוף משנה בהדרגה את הדרך שבה הוא מפיק אנרגיה. הוא עובר בין מקורות אנרגיה שונים כדי לשמור על תפקוד תקין. במקביל מתחילים להופיע שינויים שאפשר להרגיש בגוף. אז מה קורה בכל שלב של הצום?
בשעות הראשונות הגוף משתמש באנרגיה מהמזון
אחרי הארוחה המפסקת הגוף עדיין משתמש באנרגיה מהמזון שאכלנו. רמת הסוכר בדם עולה בעקבות הארוחה והגוף משתמש בגלוקוז כמקור אנרגיה זמין. במקביל, הוא מתחיל להשתמש במאגרי הגליקוגן שנמצאים בעיקר בכבד ובשרירים.
ככל שעובר הזמן בלי אוכל, הגוף מפחית בהדרגה את התלות בגלוקוז שמגיע מהמזון. הוא מתחיל להשתמש יותר במאגרים שכבר נמצאים בו. לכן תחושת הרעב לא נשארת בהכרח באותה עוצמה לאורך כל הצום.
אחרי כמה שעות הגוף מתחיל להשתמש במאגרים
כאשר לא מגיע מזון חדש, הגוף צריך למצוא מקור אנרגיה אחר. מאגרי הגליקוגן בכבד מסייעים לשמור על רמת הסוכר בדם. בהמשך, הגוף מגביר את השימוש בשומן כמקור אנרגיה.
בשלב הזה הכבד גם מייצר גופי קטון מחומצות שומן. המוח יכול להשתמש בהם כמקור אנרגיה נוסף כאשר הצום נמשך. עם זאת, הגוף עדיין ממשיך לייצר גלוקוז בעצמו כדי לספק אנרגיה לרקמות שזקוקות לו.
אז למה מרגישים חולשה, כאב ראש וצמא?
התחושות משתנות מאדם לאדם ותלויות גם בהרגלי השתייה, בתזונה ובמצב הבריאותי. חוסר בנוזלים יכול לגרום לצמא, יובש בפה, כאב ראש וסחרחורת. גם הירידה בצריכת הקפאין יכולה לגרום לכאב ראש אצל אנשים שרגילים לשתות קפה מדי יום.
ככל שהצום נמשך, המחסור באוכל ובשתייה מתחיל להיות מורגש יותר. אצל חלק מהאנשים זה מתבטא בעייפות, חולשה או קושי להתרכז, בעוד אחרים ירגישו בעיקר רעב וצמא. התחושות משתנות מאדם לאדם ותלויות בין היתר בהכנה לצום ובמצב הגוף.
בסופו של דבר, צום של 25 שעות הוא שינוי משמעותי מהשגרה, אבל הגוף יודע להתאים את עצמו אליו. הוא עובר בהדרגה משימוש באנרגיה שמגיעה מהמזון לשימוש במאגרים פנימיים. התחושות במהלך הצום משתנות מאדם לאדם ולכן אין דרך אחת שמתאימה לכולם.
