המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה מציגה הצעה שעשויה לשנות באופן משמעותי את תלוש השכר של מיליוני ישראלים: ביטול חובת ההפרשה של העובד לפנסיה עד גיל 40, תוך השארת מלוא הפרשות המעסיק על כנן. מדובר בשלב זה בהצעה לרפורמה ולא בהחלטה שנכנסה לתוקף. אם תאומץ, עובדים צעירים יוכלו לראות מאות שקלים נוספים מדי חודש בשכר הנטו שלהם, כאשר רק מגיל 40 תחזור חובת ההפרשה מצד העובד למתכונתה הנוכחית.
ההצעה מגיעה בתקופה רגישה במיוחד, לקראת הבחירות, ועשויה מטבע הדברים לעורר גם שאלות באשר לעיתוי שבו מוצגת רפורמה שמשמעותה המיידית היא הגדלת ההכנסה הפנויה של עובדים רבים.
מאות שקלים נוספים בכל חודש
כיום, במסגרת פנסיית החובה, העובד מפריש חלק משכרו לחיסכון הפנסיוני, לצד הפרשות המעסיק. לפי ההצעה החדשה, עד גיל 40 יופסק הניכוי של חלק העובד כברירת מחדל – אך המעסיק ימשיך להפקיד את חלקו במלואו.
כך, למשל, עובד ששכרו המבוטח עומד על 10,000 שקלים ומפריש 6% לפנסיה, מפריש כיום 600 שקלים בחודש מכספו. ביטול ההפרשה לא יתורגם בהכרח במלואו לתוספת זהה לנטו בשל הטבות המס הקיימות, אך הוא צפוי להגדיל באופן משמעותי את הסכום שיישאר בידיו מדי חודש.
חשוב להדגיש: העובד לא יאבד את האפשרות לחסוך. לפי ההצעה, ביטול ההפרשה יהיה ברירת המחדל בלבד, ומי שירצה להמשיך להפריש מכספו לפנסיה גם לפני גיל 40 יוכל לעשות זאת.
הטענה: הכסף נחוץ יותר בגיל 30 מאשר בגיל 70
מאחורי ההצעה עומד מחקר שערכו פרופ' אבי שמחון ואברהם זופניק מהמועצה הלאומית לכלכלה. השניים בחנו את התפתחות הכנסתו של אדם לאורך חייו – משנותיו הראשונות בשוק העבודה ועד לקבלת הקצבה לאחר הפרישה.
המחקר, המבוסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועל סימולציות של החיסכון והקצבה הפנסיוניים, מצביע לטענת מחבריו על פער בין התקופה שבה המדינה מחייבת את העובד לחסוך לבין התקופה שבה הוא זקוק במיוחד להכנסה הפנויה.
מאז כניסתו של צו ההרחבה לביטוח פנסיוני ב-2008, עובדים ומעסיקים בישראל מחויבים להפריש לפנסיה בשיעורים שנקבעו, ללא הבחנה משמעותית בין עובד צעיר שרק החל את דרכו לבין עובד שנמצא בשיא שנות ההשתכרות שלו.
אלא שבמועצה טוענים כי דווקא בשנות העבודה הראשונות מתרכזות כמה מההוצאות הכבדות ביותר בחייו של אדם: הקמת משפחה, גידול ילדים, רכישת דירה ותשלומי משכנתא. כל זאת בתקופה שבה השכר עדיין נמוך יחסית לשיא ההשתכרות הצפוי בהמשך הקריירה.
ומה יישאר בפנסיה?
זו כמובן השאלה הגדולה. הפסקת הפרשות העובד במשך שנים ארוכות פירושה פחות כסף שנכנס לקרן – ובעיקר ויתור על שנים יקרות של תשואה וריבית דריבית.
אלא שעל פי ממצאי המחקר, במקרים רבים הקצבה הצפויה לעובדים בגיל הפרישה גבוהה ביחס להכנסה החודשית נטו שקיבלו במהלך חלק ניכר משנות עבודתם. לפי החוקרים, עובדים רבים צפויים להגיע לגיל הפרישה עם הכנסה פנסיונית הדומה לשכר שקיבלו ערב הפרישה ואף גבוהה ממנו.
התופעה משמעותית במיוחד בקרב בעלי השכר הנמוך, בין היתר בשל המשקל הגדול יותר של קצבת האזרח הוותיק בהכנסתם לאחר הפרישה. מכאן מגיעה המסקנה של החוקרים: המערכת הנוכחית מעניקה ביטחון כלכלי גבוה יחסית לעת זקנה, אבל עושה זאת במחיר של צמצום ההכנסה הפנויה דווקא בשנים שבהן משקי הבית הצעירים זקוקים לה במיוחד.
אם ההצעה תהפוך בסופו של דבר למדיניות, היא עשויה להיות אחת הרפורמות המשמעותיות ביותר שנעשו בפנסיית החובה מאז החלתה. עד אז מדובר בהצעה בלבד – כזו שמציבה שאלה כלכלית לא פשוטה: האם עדיף להכריח צעיר בן 30 לחסוך יותר לעוד ארבעה עשורים, או להשאיר אצלו היום יותר כסף בכיס?
