הבוקר פסק מאמר המערכת של "הארץ": "נתניהו מסוכן לבריאות". האבחנה הגיעה בתום שלושה ימים של קמפיין אגרסיבי רב ערוצי. ביום ראשון התבשר הציבור כי ישראל "איבדה בית חולים גדול שלם": 1,369 רופאים עזבו בשנים 2023-2025. למחרת כבר פגשנו ב-ynet את הרופאים שעזבו ושמענו על "אירוע קיומי". ב"הארץ" זו כבר הייתה "בריחת תקווה". הבוקר כבר סומן האשם: נתניהו.
יו"ר ארגון הרופאים פנה לראש הממשלה: "אנו בשעת חירום"
ה"מחקר החדש" הוא עוד חוליה בקמפיין מתמשך של פרופ׳ איתי אטר, פרופ׳ נתאי ברגמן ודורון זמיר מאוניברסיטת תל אביב. אותו צוות מפרסם מאז 2025 שוב ושוב נתוני הגירה בחיתוכים שונים, וכעת הגיע תורם של הרופאים. גם את המספרים כדאי לקרוא בזהירות: שהייה בחו"ל אינה בהכרח הגירה, השתלמות ורילוקיישן אינם עזיבה לצמיתות, ומספר היוצאים אינו מאזן כוח האדם הרפואי. ב-2023-2024 יצאו 949 רופאים, אך לאחר קיזוז החוזרים עמד המאזן השלילי על 509. נתון 2025 עדיין מבוסס על אומדן.
באולפנים כבר החליפו את נתניהו – אבל שכחו דבר אחד
אטר אינו רק חוקר. הוא עומד בראש "פורום הכלכלנים למען הדמוקרטיה", נמנה עם מובילי מאבק האקדמיה, ובשנה שעברה אף פרסם ב-ynet מאמר שכותרתו "לקחת את המחאה שלב אחד קדימה", שבו קרא לקדם מהלכי השבתה. מטה מאבק האקדמיה ו"החלוקים הלבנים" כבר קיימו ב-2023 פעילות מחאה משותפת. אותו עולם מחאה חוזר עכשיו אל מערכת הבריאות ומזהיר אותנו מפני הסכנה לבריאותנו.
כדאי להזכיר מה קרה בפעם הקודמת. ב-2023 הפכו "החלוקים הלבנים" את הרפואה לזירת מחאה פוליטית. שיבא ואיכילוב עברו למתכונת מצומצמת. פרופ’ עידית מטות, מנהלת מערך ההרדמה וטיפול נמרץ באיכילוב וממובילות המחאה, אמרה אז: “המטופלים צריכים לדעת שהכוחות מדוללים ורבים לא יקבלו טיפול”. בשיבא נאמה פרופ’ גילי רגב נגד החקיקה באמצעות מערכת הגברה בשטח בית החולים. חולים התעמתו איתה, ונציבות שירות המדינה הורתה לקיים עמה בירור ולהבהיר לה שמעשיה עלולים להוות עבירת משמעת.
המספרים בסקרים מתהפכים – והשקר שניסו למכור לציבור נחשף
החלוקים הלבנים לא רק הכניסו פוליטיקה למערכת הבריאות. הם הכניסו לתוכה גם את שיטות הפעולה האלימות של קפלן: השבתה, שיבוש, דחיית טיפולים והפיכת מוסדות שאמורים להיות פתוחים לכל אדם לזירת מאבק פוליטי. במרחב הציבורי הרחב יותר נוספו לכך חסימות צירים, שגם בהן טמון סיכון ממשי כאשר אמבולנס או אדם הזקוק לטיפול צריכים להגיע לבית חולים. אדם חולה אינו יכול להפוך לבן ערובה במאבק פוליטי שאין לו שום קשר למחלתו.
הנזק עמוק יותר מיום שביתה כזה או אחר. החלוק הלבן אמור לומר לחולה דבר אחד בלבד: כאן מטפלים בך. קפלן הפך גם אותו למדי מחאה. בית החולים, המקום שבו אדם מפקיד את גופו ואת חייו בידי זרים, סומן פתאום גם כזירה פוליטית. כך מחריבים אמון ציבורי שנבנה במשך דורות.
מי שהכניס את המאבק הפוליטי אל בתי החולים, דילל את הכוחות והיה מוכן לדחות טיפול בחולים כדי להפעיל לחץ פוליטי, אינו יכול לחזור שלוש שנים אחר כך בחלוק לבן וללמד את הציבור מי מסוכן לבריאותו. כשמערכת שאנשים מפקידים בידיה את חייהם מגויסת למאבק פוליטי, זו כבר אינה רק פגיעה באמון. זו סכנה לבריאות הציבור.
אם יש רופאים שהחליטו שמדינת ישראל אינה עוד המקום שבו הם רוצים לחיות ולעבוד, זו זכותם. שיארזו את הסטטוסקופ ויטוסו לנו מהעיניים. אבל אל תהפכו את הבחירה שלהם לנשק פוליטי נגד הציבור שנשאר כאן ומפקיד בידיכם את חייו.
