עימות חריף נרשם היום (שני) באולם בית המשפט המחוזי בירושלים במהלך המשך עדותו של השר זאב אלקין בתיק 2,000. סנגורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עו"ד עמית חדד, ונציג התביעה, עו"ד אלון גילדין, החליפו האשמות קשות על רקע התנגדות שהוגשה לשאלה שהופנתה לעד.
לאחר שנרגעו הרוחות, התמקדה החקירה הנגדית של הפרקליטות במאבקים הפנימיים בהנהלת הקואליציה סביב חוק "ישראל היום", בגבולות יחסי הגומלין שבין נבחרי ציבור לכלי תקשורת, ובשאלה העקרונית כיצד היה אלקין פועל לו נדרש לקדם מהלך שלטוני בתמורה לסיקור תקשורתי חיובי.
אלקין תקף את חקירת תיק 2000: "שאלו שאלות שפגעו בחסינות"
התקרית החריגה התלקחה בעת שעו"ד חדד התנגד לאחת משאלות התביעה. חדד פנה בזעם לגילדין ואמר: "תפסיק להפריע לי! אם אתה לא מתאפק תיקח אחורה. הוא טוען שאנחנו מושחתים, שהעד מושחת, שכולם מושחתים". גילדין הגיב מיד ובחריפות: "אני טענתי שהעד מושחת? מאיפה אתה מביא את השטויות האלה שאתה מוציא מהפה?". חדד לא נשאר חייב והשיב בעוקצנות: "אני מבין את המצוקה שלו. כל תיק 2,000 הוא מצוקה. אבל לא משם תצא לו ישועה".
עם סיום חילופי הדברים, חזר גילדין לחקור את אלקין והתמקד בישיבת הנהלת הקואליציה שנערכה ב-27 באוקטובר, נושא שבו נחקר השר בעבר במשטרה. התובע הקשה על אלקין וביקש להבין כיצד הוא מסוגל לתאר כיום בביטחון את השתלשלות האירועים מאותו יום, בשעה שבחקירתו במשטרה לא זכר בוודאות אם הישיבה בכלל התקיימה.
הפרקליטות מול השר אלקין: העדות שמסבכת את התיק נגד נתניהו
אלקין הסביר את ההיגיון הפוליטי שעמד מאחורי הדברים: לדבריו, אמנם לא היה זה סביר שהנהלת הקואליציה כבר גיבשה באותה נקודה עמדה רשמית וסופית, אך ראשי הסיעות השונות הבהירו באופן חד-משמעי את שאיפתם להעביר את החוק. "זה מאשש את התזה שהצגתי לאורך כל הדרך", הדגיש אלקין.
בנוסף, השר התייחס לטענה שנשמעה נגדו שלפיה הציע לנתניהו להקים ועדה מיוחדת כדי לעקוף קשיים פרוצדורליים בחקיקה בתקופת בחירות. אלקין דחה את הדברים מכל וכל והזכיר שפסל זאת כבר בחדר החקירות: "כבר אז אמרתי לחוקרים שזה שטויות. או שנשאלתי שאלה כללית והם לא הבינו את התשובה, או שזה פשוט לא קרה".
עם החזרה מהפגרה: הקרב שיכריע כיצד יתנהל המשך משפט נתניהו
החקירה המשיכה לסוגיית היחסים המקצועיים שבין פוליטיקאים לעיתונאים. גילדין ביקש לברר מול אלקין האם במסגרת יחסי ה"תן וקח" שהוא מתאר כדבר שגרתי מול גורמי תקשורת, הוא העניק אי פעם פעולה שלטונית או רגולטורית ל"ידיעות אחרונות" בתמורה לכתבה נרחבת שבה התראיין בעבר יחד עם יריב לוין.
אלקין השיב בשלילה נחרצת: "התשובה היא לא. התמורה הייתה עצם המוכנות להתראיין באופן משותף. זה היה ראיון בלעדי ויחד". גילדין חידד את המבנה השגרתי של מערכת היחסים הזו: כלי התקשורת זוכה בראיון בלעדי עם שני פוליטיקאים בכירים שמעוררים עניין רב בציבור, ואילו הפוליטיקאים מקבלים את הבמה והחשיפה הציבורית הנלווית לכך.
בהמשך ניסה התובע להציג סתירה בין דבריו הנוכחיים של אלקין לבין אמירות שמסר במשטרה, מתוך מטרה להראות שעמדתו בנוגע לקשרים בין הון-שלטון-עיתונות לא הייתה תמיד סלחנית. לפי גילדין, בחקירתו במשטרה אמר אלקין כי אילו היה סבור שמהלך מסוים מקודם בתמורה ישירה לסיקור עיתונאי, היה רואה בכך עניין בעל חומרה ומשמעות מיוחדת. התביעה ניסתה להוכיח כי ישנו פער בין ההגדרה שלו כיום ליחסים אלה כ"לגיטימיים" לבין הזהירות שהפגין בחקירתו.
אלקין הדף את הניסיון לטעון לסתירה, וטען כי התביעה הוציאה את דבריו מהקשרם המקורי. השר הבהיר כי בחדר החקירות התייחס לתרחיש פוליטי שונה בתכלית – מצב שבו קידום חוק "ישראל היום" נועד לבלום איום ממשי של השותפות להפיל את ממשלת הימין, ולא למצב שבו המטרה היא להשיג כתבות חיוביות.
"זה הוצא מההקשר של העדות", אמר אלקין. "בחקירה הזו אני מסביר שהדרך לחלץ את החוק זה דרך איום בהפלת ממשלת ימין בקואליציה. ואז שואלים אותי מה תאורטית הייתי עושה, אז אמרתי שאם הסיכון הוא הפלת ממשלת ימין ועליית ממשלת שמאל – הייתי ממליץ לראש הממשלה להעביר את החוק".
אלקין הדגיש כי מבחינתו המניע העומד מאחורי הפעולה הוא המבחן המכריע שמפריד בין מהלך פוליטי לגיטימי לפעולה פסולה: "אני אומר שגם אם זו הייתה הנחיית ראש הממשלה, אני לא בטוח שהייתי מוכן לבצע אותה – משום שאם המטרה היא לא מניעת הפלת ממשלת ימין אלא השגת סיקור אוהד, יש הבדל דרמטי בין הצלת עתידה של ממשלה לבין שחרור חוק לטובת סיקור".
עדותו של השר זאב אלקין נוגעת במנגנונים הפוליטיים והפרלמנטריים שליוו את הצעת חוק "ישראל היום" בכנסת, שעומדת בבסיס האישום בתיק 2,000. בדיונים הקודמים תיאר אלקין את יחסי הכוחות המתוחים בתוך הקואליציה ואת המידע המוקדם שאסף על כוונת השותפות לקדם את החוק למרות התנגדות הליכוד, לצד ביקורת נוקבת שמתח על חוקרי המשטרה שלטענתו לא הבינו את מורכבות העבודה הפרלמנטרית.
תיק 2,000 עוסק בסדרת פגישות ושיחות שנערכו בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס. על פי כתב האישום, השניים שוחחו על האפשרות להטות את הסיקור בעיתון ובאתר לטובת נתניהו ובני משפחתו, ובתמורה נשקלו צעדים חקיקתיים ושלטוניים שיגבילו את תפוצתו של העיתון המתחרה "ישראל היום". נתניהו מואשם בתיק זה בעבירה של מרמה והפרת אמונים, בעוד מוזס מואשם בהצעת שוחד; שניהם כופרים לחלוטין באישומים המיוחסים להם.
חשיבותה של עדות אלקין בתיק נובעת מניסיונה של ההגנה להראות כי השיקולים הפוליטיים סביב חוק "ישראל היום" נבעו ממאבקי הישרדות קואליציוניים אמיתיים, לצד חידוד ההבדל המשפטי בין יחסי עבודה ותדרוכים שגרתיים מול עיתונאים לבין עסקת שוחד של קידום חוק תמורת סיקור חיובי.
