תרופות נפוצות לטיפול במחלת פרקינסון ובתסמונת הרגליים חסרות המנוחה עלולות לגרום לתופעות לוואי הרסניות שאינן מוכרות לציבור הרחב. תרופות אלו, המכונות "אגוניסטים לדופמין", נקשרות להתפתחות התנהגויות כפייתיות ואימפולסיביות, הכוללות התמכרות להימורים, קניות בלתי נשלטות, אכילה כפייתית והתנהגות מינית בלתי הולמת. מטופלים רבים שקיבלו את התרופות כדי להקל על תסמיניהם הפיזיים מצאו את עצמם מתמודדים עם הרס כלכלי, התפרקות משפחתית ופגיעה נפשית קשה, מבלי לקשר בתחילה בין התרופה לשינוי הקיצוני בהתנהגותם.
כיצד התרופה הופכת להדק להתמכרות?
אגוניסטים לדופמין פועלים על ידי חיקוי פעולתו של הדופמין, מוליך עצבי במוח המווסת תנועה, אך גם ממלא תפקיד מרכזי במערכת הגמול וההנאה. כאשר התרופות מגבירות את פעילות הדופמין, הן עלולות לשבש את האיזון העדין של מערכת הגמול, מה שמוביל לדחף בלתי נשלט לחזור על פעולות המעוררות תחושת עונג. על פי המכון הלאומי לבריאות בבריטניה (NICE), בין 6% ל-17% מהמטופלים בתסמונת הרגליים חסרות המנוחה הנוטלים תרופות אלו עלולים לפתח הפרעות שליטה בדחפים.
אחת הבעיות המרכזיות היא חוסר המודעות בקרב מטופלים וגם בקרב חלק מהרופאים. במקרים רבים, הסיכון להתפתחות התנהגות כפייתית אינו מודגש מספיק בעת מתן המרשם. כתוצאה מכך, אנשים עלולים לפתח התמכרויות קשות במשך שנים מבלי להבין שהתרופה שנועדה לעזור להם היא למעשה המקור לבעיה. העלונים המצורפים לתרופות מזכירים את תופעות הלוואי, אך לעיתים קרובות הן מוגדרות כ"לא שכיחות", מה שגורם למטופלים לא לייחס להן חשיבות מספקת.
המלכודת: החמרה בתסמינים וקשיי גמילה
באופן אירוני, שימוש ממושך בתרופות אלו עלול לגרום להחמרה בתסמינים המקוריים של תסמונת הרגליים חסרות המנוחה, תופעה המכונה "אוגמנטציה". בנוסף, ניסיון להפסיק את נטילת התרופה כרוך בתסמיני גמילה קשים, הכוללים חרדה קשה, נדודי שינה, כאבים עזים ואף מחשבות אובדניות. מצב זה יוצר מעגל קסמים אכזרי שבו המטופלים נלכדים עם תרופה שמזיקה להם אך אינם מסוגלים להפסיק ליטול אותה.
בעקבות לחץ ציבורי וראיות מצטברות, רשויות הבריאות בבריטניה החלו לבחון מחדש את ההנחיות והאזהרות בנוגע לתרופות אלו. ההמלצה כיום היא לא להשתמש בהן כטיפול קו ראשון בתסמונת הרגליים חסרות המנוחה. עבור מטופלים הנוטלים תרופות אלו, חשוב להיות ערניים לכל שינוי התנהגותי ולדווח עליו מיד לרופא המטפל.
