מזרח אפריקה נמצא בעיצומו של תהליך גיאולוגי איטי במיוחד, שבו קרום כדור הארץ נמתח ונחלש. התהליך מתרחש לאורך מערכת הבקע המזרח-אפריקאי, הגדולה מסוגה בעולם, שעשוי להוביל להתפצלות חלק מהיבשת.
כדי להבין מה קורה שם, אפשר לדמיין חתיכת בצק שנמשכת משני צדדים. בתחילה היא רק מתארכת ונעשית דקה יותר, אבל אם המתיחה נמשכת מספיק זמן היא עלולה בסופו של דבר להיקרע. משהו דומה, בקנה מידה עצום ובקצב איטי מאוד, מתרחש בקרום כדור הארץ במזרח אפריקה.
בדרך כלל, כאשר יבשת מתחילה להימתח, המדענים מצפים לראות את הקרקע נעה בעיקר לצדדים – בניצב לקו שבו נוצר הבקע. ואכן, תנועה כזאת נמדדת במזרח אפריקה. אלא שבמשך יותר מ-12 שנות מעקב באמצעות GPS התגלתה תופעה נוספת: חלקים מהאזור נעים גם צפונה, לאורך הבקע עצמו.
התנועה הזאת הפתיעה את החוקרים משום שהמתיחה הרגילה של היבשת לא הצליחה להסביר אותה. המדידות, המבוססות על אותות מלוויינים, היו מדויקות מספיק כדי לזהות שינויים של מילימטרים בלבד בפני השטח.
כדי לפתור את התעלומה, החוקרים בנו מודלים ממוחשבים המדמים את המתרחש בעומק כדור הארץ. התוצאות הצביעו על מקור אפשרי לתנועה החריגה: "הסופר-פלומה האפריקאית", אזור עצום של חומר חם העולה ממעמקי כדור הארץ מתחת לאפריקה.
אותו חומר נמצא בשכבת המעטפת שמתחת לקרום. לפי המודלים, הוא עולה מעומק רב בדרום-מערב אפריקה, מתקדם לכיוון צפון-מזרח ובהדרגה מתקרב יותר לפני השטח. הזרימה הזאת עשויה להפעיל כוח על החלק הקשיח שמעליה וכך להסביר מדוע הקרקע נעה גם צפונה, ולא רק לצדדים.
החוקרים מצאו רמז נוסף שתומך בהסבר. גלים שנוצרים ברעידות אדמה אינם עוברים דרך הסלעים שמתחת לאזור באותה צורה בכל כיוון. תופעה זו יכולה להתרחש כאשר הסלעים והמינרלים בעומק מסתדרים בכיוון מסוים בעקבות זרימה ממושכת. במקרה הזה, הכיוון שנמדד מתאים לתנועת החומר החם צפונה.
הממצאים מצביעים למעשה על שני כוחות שונים שפועלים במקביל. הראשון קשור למבנה ולגובה של היבשת ומסביר את המתיחה הרגילה לצדדים. השני מגיע מעומק רב יותר, שם זרימת החומר החם עשויה להיות אחראית לתנועה החריגה צפונה.
המשמעות אינה שאפריקה עומדת להיחצות בזמן הקרוב. פירוק של יבשת הוא תהליך שנמשך מיליוני שנים. החשיבות של המחקר היא בכך שהוא מאפשר למדענים להבין טוב יותר כיצד מתחיל תהליך כזה, ואילו כוחות פועלים מתחת לפני השטח עוד לפני שנוצר בסופו של דבר קרע של ממש.
מערכת הבקע המזרח-אפריקאי מעניקה לחוקרים הזדמנות נדירה לצפות בתהליך הזה בזמן שהוא מתרחש. הממצאים החדשים מראים כי מה שנראה על פני הקרקע הוא רק חלק מהסיפור: מאות ואף אלפי קילומטרים מתחתיה מתרחשות תנועות עצומות שעשויות להשפיע על הדרך שבה היבשת משתנה.
