חוקרים מזהירים מפני איום זעיר שקשה לראות בעין: אמבות שחיות באופן טבעי במים ובקרקע. מדובר ביצורים מיקרוסקופיים בעלי תא אחד בלבד. רובם אינם מסוכנים לבני אדם, אבל קיימים מינים מסוימים שעלולים לחדור לגוף ולגרום למחלות קשות. החשש כעת הוא שהתחממות האקלים תאפשר לחלקם להתפשט למקומות שבהם בעבר היה קר מדי עבורם.
אחת הדוגמאות המוכרות ביותר היא נגלריה פאולרי, שזכתה לכינוי המאיים "האמבה אוכלת המוח". היא חיה בעיקר במים מתוקים וחמים ועלולה, במקרים נדירים, לגרום לזיהום חמור במוח. ההדבקה יכולה להתרחש כאשר מים שבהם נמצאת האמבה חודרים דרך האף, למשל במהלך שחייה.
אלא שהאזהרה החדשה אינה עוסקת רק באמבה הזאת. חוקרים טוענים שקבוצה רחבה יותר של אמבות החיות באופן חופשי בסביבה אינה זוכה למספיק תשומת לב. לדבריהם, שינויי האקלים, לצד מערכות מים ישנות ומעקב מוגבל, עלולים להקל על התפשטותן ולהקשות על ההתמודדות איתן.
אחת הבעיות היא שחלק מהאמבות עמידות מאוד. הן מסוגלות לשרוד בתנאים שבהם יצורים זעירים אחרים מתים, ובהם חום גבוה ואף חשיפה לחומרי חיטוי כמו כלור. החוקרים מציינים כי הן מסוגלות להתקיים גם בתוך מערכות שמובילות מים לבתים ולמבנים.
אבל כאן מגיע החלק המדאיג במיוחד: האמבה יכולה לשמש מעין בית מסתור לחיידקים ולנגיפים. במקום להישאר חשופים בתוך המים, גורמי מחלה מסוימים יכולים להימצא בתוכה וכך לקבל הגנה מפני חומרי חיטוי. החוקרים מכנים זאת "אפקט הסוס הטרויאני" – האמבה למעשה מסתירה בתוכה גורם מזיק נוסף.
החשש גובר ככל שכדור הארץ מתחמם. אמבות שמעדיפות טמפרטורות גבוהות עשויות למצוא תנאים נוחים במקומות שבעבר לא התאימו להן. אם הדבר יתרחש, גם מספר האנשים שעלולים לבוא איתן במגע עשוי לגדול.
עם זאת, אין משמעות האזהרה שמי ברז או כל כניסה לבריכה, אגם או נהר מסוכנים. רוב האמבות אינן פוגעות בבני אדם, והזיהומים החמורים שמינים מסוימים גורמים להם נדירים. החוקרים מבקשים בעיקר להיערך לסיכון שעלול לגדול בעתיד, לפני שהתפשטות אפשרית תהפוך לבעיה רחבה יותר.
לשם כך הם קוראים להגביר את הבדיקות במקורות ובמערכות מים, לפתח שיטות מהירות יותר לאיתור אמבות מסוכנות ולשפר את דרכי הטיפול במים. לדבריהם, ההתמודדות אינה קשורה רק לרפואה: היא דורשת גם מעקב אחר הסביבה ותשתיות המים שבהן משתמש הציבור.
