בשורה אפשרית לחולות באחד מסוגי סרטן השד המאתגרים יותר לטיפול: טיפול חדשני שנועד לפעול בשתי דרכים במקביל נגד הגידול הוביל להקטנתו אצל כ-80% מהחולות שניתן היה להעריך. כך עולה ממחקר שלב 2 שפורסם ב־Nature Medicine. המחקר בחן את התרופה ivonescimab בשילוב כימותרפיה בקרב חולות עם סרטן שד טריפל־נגטיב מתקדם.
מדובר בסוג של סרטן שד שבו חלק מהטיפולים הממוקדים הנפוצים אינם יעילים, ולכן פיתוח אפשרויות טיפול נוספות עשוי להיות משמעותי במיוחד. עם זאת, התוצאות עדיין ראשוניות: המחקר כלל 36 מטופלות בלבד ולא הייתה בו קבוצת ביקורת שקיבלה טיפול סטנדרטי. לכן בשלב זה אי אפשר לקבוע שהטיפול החדש יעיל יותר מהטיפולים הקיימים.
הגידול הצטמצם אצל מרבית החולות
במחקר השתתפו 36 נשים עם סרטן שד טריפל-נגטיב מתקדם מקומית שלא ניתן היה לנתח או עם מחלה גרורתית. המטופלות לא קיבלו קודם לכן טיפול למחלה בשלב המתקדם. מתוך 35 חולות שניתן היה להעריך את תגובתן לטיפול, אצל כ-80% נרשמה "תגובה אובייקטיבית" – מונח רפואי שמשמעותו שהגידול הצטמצם במידה שנקבעה מראש לפי קריטריונים מקובלים במחקרים אונקולוגיים. זהו נתון שמעורר עניין, במיוחד בהתחשב בסוג הסרטן שנבדק. עם זאת, שיעור תגובה גבוה אינו אומר שהמחלה נעלמה אצל 80% מהמטופלות וגם אינו מעיד בפני עצמו שהטיפול מאריך חיים.
טיפול אחד שתוקף את הסרטן בשתי חזיתות
התרופה שנבדקה, ivonescimab, היא נוגדן שתוכנן לפעול בו-זמנית נגד שני מנגנונים הקשורים להתפתחות הסרטן: PD-1 קשור ליכולת של הגידול "להסתתר" ממערכת החיסון. חסימת המסלול הזה נועדה להסיר חלק מהבלמים של מערכת החיסון ולאפשר לה לזהות ולתקוף את תאי הסרטן בצורה יעילה יותר. VEGF, לעומת זאת, הוא חלבון המעודד יצירת כלי דם חדשים. גידולים סרטניים מנצלים את התהליך הזה כדי ליצור סביבם כלי דם המספקים להם חמצן וחומרי מזון הדרושים לגדילתם. הרעיון מאחורי ivonescimab הוא לשלב את שתי הפעולות במולקולה אחת: גם לסייע למערכת החיסון לתקוף את הגידול וגם לפגוע במסלול המעודד את אספקת הדם אליו. במחקר התרופה ניתנה יחד עם כימותרפיה.
למה טריפל-נגטיב קשה יותר לטיפול?
סרטן שד טריפל-נגטיב קיבל את שמו משום שתאי הגידול אינם מבטאים שלושה יעדים מרכזיים המשמשים לטיפול בסוגים אחרים של סרטן השד: קולטנים לאסטרוגן, קולטנים לפרוגסטרון ו-HER2. המשמעות היא שטיפולים המכוונים ליעדים האלה, ובהם טיפולים הורמונליים ותרופות המכוונות ל־HER2, אינם מתאימים לגידול מסוג זה. בשנים האחרונות נוספו אפשרויות טיפול חדשות לחלק מהחולות, ובהן אימונותרפיה וטיפולים ממוקדים נוספים, אך במחלה מתקדמת עדיין קיים צורך באפשרויות טיפול יעילות נוספות.
תוצאות מבטיחות – אבל הדרך עוד ארוכה
לצד הנתון של כ-80% תגובה, יש למחקר מגבלות משמעותיות. הוא נערך בשלב 2, כלל מספר קטן של מטופלות ולא השווה את השילוב החדש באופן אקראי לטיפול המקובל כיום. לכן עדיין לא ניתן לדעת אם שיעור התגובה הגבוה נובע מהתרופה החדשה, מהכימותרפיה שניתנה יחד איתה או מהשילוב ביניהן – וגם לא ניתן להסיק מהמחקר לבדו שהטיפול החדש משפר את ההישרדות.
השלב המשמעותי הבא יהיה ניסוי אקראי גדול בשלב 3, שבו ניתן יהיה להשוות את הטיפול החדש לאפשרויות הקיימות ולבחון לא רק כמה גידולים מצטמצמים, אלא גם כמה זמן התגובה נמשכת והאם הטיפול מצליח לעכב את התקדמות המחלה או להאריך את חיי המטופלות. בשלב זה מדובר בתוצאות מוקדמות ומבטיחות- ולא בשינוי של סטנדרט הטיפול. אם הממצאים יאומתו במחקרים גדולים יותר, השילוב של חסימת PD-1 ו־VEGF עשוי להציע בעתיד אפשרות נוספת לחלק מהחולות המתמודדות עם סרטן שד טריפל-נגטיב מתקדם.
