משלחת מדעית שחזרה בשנת 2026 לאזור שבו הושלכה בעבר פסולת רדיואקטיבית בצפון-מזרח האוקיינוס האטלנטי הגיעה לחביות המונחות בעומק של כ-4,700 מטרים וגילתה כי חלקן נמצאות בשלבים שונים של התפוררות. החוקרים אספו דגימות מים, קרקע ובעלי חיים בניסיון לברר מה עלה בגורל הפסולת שהושלכה לים, והאם החומרים שבתוכה כבר חדרו למערכת האקולוגית.
עמוק מתחת לפני האוקיינוס האטלנטי נמצא אחד השרידים החריגים של האופן שבו אירופה טיפלה בעבר בפסולת רדיואקטיבית: יותר מ-200 אלף חביות שהושלכו לים במשך עשרות שנים. החביות, בנפח של כ-200 ליטרים כל אחת, הכילו בעיקר פסולת רדיואקטיבית ברמת פעילות נמוכה יחסית. החומרים עורבבו בדרך כלל בבטון או בביטומן, בין היתר כדי לסייע לחביות לשרוד את ההשלכה למים.
לפי הנתונים שהוצגו על ידי המרכז הלאומי למחקר מדעי בצרפת, CNRS, בריטניה הייתה אחראית להשלכת יותר מ-140 אלף חביות, בלגיה לכ-55 אלף, וגם צרפת ביצעה פעולות מסוג זה. החוקרים מדגישים כי לפי המידע הקיים, אין עדות לכך שהחביות הכילו דלק גרעיני או פסולת גרעינית בעלת פעילות גבוהה וארוכת טווח. עם זאת, העובדה שהחביות נמצאות בקרקעית הים במשך תקופה ממושכת מעלה שאלות בנוגע למצבן ולהשפעתן האפשרית על הסביבה.
בשנת 2025 יצאה לדרך משלחת במסגרת פרויקט NODSSUM, בהובלת CNRS ובשיתוף מוסדות מחקר נוספים. רכב תת-ימי אוטונומי בשם UlyX נשלח לקרקעית האוקיינוס כדי לאתר ולמפות את החביות. במהלך כחודש אותרו ומופו 3,355 חביות. החוקרים גם אספו כ-5,000 ליטרים של מים, מאות דגימות מקרקעית הים ועשרות דגים וסרטנים לצורך בדיקות.
אלא שמדובר רק בחלק קטן מהשטח שבו הושלכה הפסולת. האזור כולו משתרע על פני כ-14,500 קמ"ר, בעוד שהרכב התת-ימי מיפה כ-165 קמ"ר בלבד – פחות משני אחוזים מהשטח. כבר באזור המצומצם שנבדק זוהו אלפי חביות, והתמונות שהגיעו מקרקעית הים הראו כי חלקן אינן שלמות עוד.
בשנת 2026 חזרו המדענים לאזור, הפעם באמצעות הצוללת המאוישת Nautile, שאפשרה להם להגיע ישירות למקומות שבהם נמצאו ריכוזים של חביות. עשרות חביות נבדקו מקרוב ונמצאו במצבים שונים. בחלקן נראתה קורוזיה מתקדמת, ובכמה מוקדים הבחינו החוקרים בחומר שיצא מהחביות והצטבר על קרקעית הים בסביבתן.
הצוות בחר חמישה אזורים לבדיקה מעמיקה ואסף מהם מים, משקעים מקרקעית האוקיינוס, בעלי חיים ומיקרואורגניזמים. החוקרים בדקו גם אזורים סמוכים כדי שיוכלו להשוות בין החיים סביב החביות לבין הסביבה הטבעית שמסביב.
במהלך הבדיקות זוהו אותות של חומרים רדיואקטיביים הקשורים לפסולת, ובהם קובלט-60 וניוביום-94. בנוסף זוהו צזיום-137 ואמריציום-241, אך במקרה שלהם נדרשת בדיקה נוספת, משום שהם עשויים להיות קשורים גם לניסויים בנשק גרעיני ולאירועים גרעיניים אחרים. לפי החוקרים, המדידות שבוצעו במקום לא הצביעו על רמות היוצרות בעיית בטיחות משמעותית עבור צוותי המחקר או הציוד. השאלה הגדולה שעדיין נותרה פתוחה היא מה ההשפעה על הסביבה הימית לאורך זמן.
החוקרים גילו גם תופעה מעניינת: שושנות ים, ספוגים, סרטנים ויצורים נוספים חיים על החביות ובסביבתן. הסיבה לכך אינה בהכרח קשורה לרדיואקטיביות. באזור שבו קרקעית הים מורכבת ברובה ממשקעים רכים, החביות מספקות משטח קשיח שעליו יכולים יצורים ימיים להתיישב. כעת מנסים המדענים לברר שאלה חשובה הרבה יותר: האם החומרים הרדיואקטיביים שיצאו מהחביות עברו דרך המים או קרקעית הים אל אותם בעלי חיים ומיקרואורגניזמים – ואם כן, באילו כמויות.
