חברת האנרגיה הענקית "אדנוק גאס", שנמצאת בבעלות ממשלת אבו דאבי, הכריזה על תוכנית פיתוח חסרת תקדים בשווי של יותר מ-8 מיליארד דולר. הצעד הזה מגיע חודשים ספורים בלבד לאחר שאיחוד האמירויות קיבלה החלטה דרמטית לפרוש מארגון "אופ"ק" – קרטל הנפט העולמי שקובע למדינות כמה מותר להן לייצר. כעת, כשהיא חופשייה מהגבלות, המדינה מאיצה את הפקת האנרגיה שלה כדי להפוך לשחקן המוביל בשוק העולמי, כך דווח היום (שני) ב"וול סטריט ג'ורנל".
כדי להבין את המהלך, צריך להבין חוק פשוט בטבע: כשקודחים באדמה כדי להוציא נפט, יחד איתו יוצא תמיד גם גז טבעי. בעבר, כיוון שארגון אופ"ק הגביל את כמות הנפט שאיחוד האמירויות מורשת להפיק, גם כמות הגז שהיא יכלה לייצר הייתה מוגבלת. כעת, כשהמגבלות הוסרו והמדינה מתכוונת להקפיץ את קצב הפקת הנפט שלה ל-5 מיליארד חביות ביום, החברה יודעת שיהיו בידיה כמויות אדירות של גז שאפשר לנקות, לעבד ולמכור במחירים גבוהים.
במסגרת התוכנית, החברה תבנה מפעל ענק חדש לעיבוד גז טבעי באזור "חבשאן" – מתקן הגז הגדול במדינה, ובנוסף תקים נמל יצוא חדש ומתקדם באזור "רוואיס". המטרה של המפעלים הללו היא לקחת את הגז הגולמי מהאדמה, לפרק אותו לחומרים איכותיים ויקרים יותר, ולמכור אותם לשווקים המקומיים והבינלאומיים. השקעה זו מביאה את סך הכל התקציב שהחברה משקיעה בפרויקט המיוחד הזה לסכום דמיוני של 13.2 מיליארד דולר.
בעקבות הגדלת המפעלים, החברה הקפיצה את תחזית הרווחים שלה לשנת 2030 ליותר מ-12 מיליארד דולר. מנכ"לית החברה, פאטימה אל-נועיימי, הסבירה כי המטרה היא להגדיל את רווחי החברה ב-60%. עם זאת, מנהל הכספים של החברה הבהיר כי השגת היעדים האלה תלויה בכך שהמצב הביטחוני באזור המפרץ הפרסי יירגע ויישאר יציב.
המלחמה באזור אכן משפיעה על החברה כבר עכשיו: במקביל לתוכניות העתיד, החברה דיווחה כי הרווח הנקי שלה ברבעון השני של השנה צנח ל-665 מיליון דולר, לעומת 1.39 מיליארד בשנה שעברה. הסיבה לצניחה היא שמיצר הורמוז – נתיב השיט המרכזי שדרכו עובר חמישית מהנפט והגז של העולם – הפך לכמעט חסום לחלוטין לתנועת ספינות מאז שהחלה המלחמה עם איראן, מה שמקשה על העברת הסחורות.
במשך עשרות שנים, ארגון אופ"ק פעל כסוג של "מועדון סגור" של המדינות העשירות בנפט. המועדון הזה קבע לכל מדינה מכסה – כלומר, כמות מקסימלית של נפט שמותר לה למכור – כדי לשלוט במחירים העולמיים.
למרות שהשיטה הזו הכניסה כסף רב, איחוד האמירויות הרגישה שהמכסות הללו חונקות אותה ומונעות ממנה לגדול ולנצל את מלוא הפוטנציאל שלה. הפרישה מהארגון היא הצהרת כוונות פוליטית וכלכלית דרמטית: האמירויות החליטה שהיא לא רוצה שאחרים יכתיבו לה כמה לייצר, והיא מעדיפה לפעול לבד כדי להפוך למעצמת אנרגיה עצמאית.
בנוסף, בגלל המלחמות הבלתי פוסקות במזרח התיכון והאיומים על חסימת נתיבי השיט הימיים, המדינה הבינה שהיא חייבת להשקיע מיליארדים בבניית צינורות נפט וגז חדשים ובדרכי יצוא חלופיות שעוקפות את אזורי הסכנה. המהלך הנוכחי מוכיח שאיחוד האמירויות מנצלת את החופש החדש שלה כדי לבנות מערך אנרגיה עצום, שיספק חשמל וגז לעולם כולו – מהמדינות השכנות ועד לחברות הטכנולוגיה הגדולות ביותר במערב.
