במשך חודשים אני חוזר על אותה אמירה, ישראל טועה בתפיסת ההפעלה שלה מול לבנון. אנחנו ממשיכים להילחם בחיזבאללה כאילו הוא ארגון טרור נפרד מהמדינה, בזמן שבפועל השפעתו על מוקדי הכוח בלבנון עמוקה ומכרעת. הפרדוקס גדול עוד יותר, מצד אחד ישראל מנהלת משא ומתן עם ממשלת לבנון, ומצד שני אותה ממשלה מתקשה, לכל הפחות, לכפות את מרותה על חיזבאללה. זו מציאות אבסורדית, מדברים עם ממשלה שאינה מצליחה לרסן את הכוח הצבאי החזק ביותר הפועל בשטחה, בזמן שהגורם שמכתיב את המציאות הביטחונית בגבול הצפון הוא חיזבאללה.
אם זו המציאות, על מה בדיוק מתנהל המשא ומתן? ישראל שוב נכנעת לתמונת המצב שמכתיבה לה וושינגטון, במקום לפעול בהתאם למציאות המבצעית, אנחנו מתאימים את עצמנו לשיקולים מדיניים חיצוניים. כך היה בעזה, כך היה מול איראן, וכך גם בלבנון. לארה"ב יש אינטרס כלכלי מובהק , היא מעוניינת בהנצחת ניהול הסכסוכים בעולם ובכלל זה במזרח התיכון , כך היא מרוויחה ממכירת נשק, ציוד צבאי, טכנולוגיות התקפיות, הגנתיות ומודיעיניות מאות מליארדי דולרים בשנה, לכן אין לה אינטרס שזה יפסק.
לאחר נפילת לוחמינו: מטוסינו תקפו בדרום לבנון | צפו בתיעוד
כמו כן זירות הלחימה בעולם במיוחד זו במזרח התיכון הן מעבדת הניסויים לכל הפיתוחים הצבאיים של התעשיות הביטחוניות האמריקאיות, שמוכיחות את יעילות ואפקטיביות הפיתוחים הצבאיים שלהן. התוצאה מוכרת, עוד סבב, עוד הפסקת אש, עוד התחמשות של האויב, ושום הכרעה. לטעמי, הגיע הזמן להפסיק לחשוב במונחים של "ניהול הסכסוך" ולהתחיל לחשוב במונחים של סיומו. כל עוד ממשלת לבנון אינה מצליחה או אינה מוכנה למנוע את פעילות חיזבאללה משטחה, האחריות למתרחש אינה יכולה להיות מנותקת מהמדינה הלבנונית.
ישראל אינה יכולה להסתפק בעוד סבב תגובות ובעוד הסדר זמני. מול מדינה שממנה יוצאת בפועל התוקפנות נגד אזרחי ישראל, המטרה צריכה להיות יצירת מציאות חדשה שבה לא משתלם לאפשר את המשך פעילותו של חיזבאללה. במבט רחב יותר, ישראל אינה מכריעה אף אחת מהזירות שבהן היא פועלת. אנחנו פוגעים, מסכלים, מגיבים, אבל לא מסיימים, האויב סופג, מתאושש וחוזר. הגיע הזמן להפסיק להעמיד פנים שיש הפרדה בין לבנון לבין חיזבאללה. הגיע הזמן להפסיק להסתפק בניהול המשבר. הגיע הזמן לשנות את המשוואה, אחת ולתמיד.
מתחת לבתים ובין הסמטאות: מערך הטרור של חיזבאללה נחשף
לסיכום
המדיניות הישראלית מול לבנון נשענת, לטעמי, על הנחת יסוד שגויה. ישראל ממשיכה לנהל משא ומתן עם ממשלת לבנון, אף שבפועל היא אינה מצליחה לכפות את מרותה על חיזבאללה, המחזיק בהשפעה מכרעת על המציאות הביטחונית במדינה. כל עוד ישראל תמשיך להפריד בין לבנון לבין חיזבאללה, היא תמשיך לנהל את הסכסוך במקום להוביל לשינוי יסודי במציאות.
במקביל, ישראל מאפשרת לשיקולים וללחצים בינלאומיים להשפיע על חופש הפעולה שלה, במקום לעצב מדיניות עצמאית המבוססת על האינטרס הלאומי שלה. הגיע הזמן לשנות תפיסה, להכיר במציאות כפי שהיא, להציב אחריות ברורה למדינה שממנה יוצאים האיומים, ולגבש אסטרטגיה שמטרתה אינה רק השגת שקט זמני, אלא יצירת הרתעה יציבה וביטחון ארוך טווח לאזרחי ישראל.
