לפגוש חב"דניק שמבקש להניח תפילין זה אולי לא נדיר, אבל כששמואל דרשן עושה את זה על רולרבליידס ומתעד את הפעילות לטיקטוק, זה כבר נראה אחרת לגמרי. זו לא הסיבה היחידה שהסרטונים של דרשן, בן ה-23, מרגשים את הרשת, אלא הגישה המיוחדת שלו לעוברי האורח; מי שמסרב להניח תפילין מקבל ממנו הצעה מפתיעה לחיבוק חם. "הנקודה היא להסיר את ההפרדה המדומה שקיימת בינינו", הוא מסביר בריאיון ל-C14 את השליחות שלו.
מהישיבה אל הרחוב – ובחזרה
המסע של דרשן התחיל בבית חב"די, אך בגיל 14 הוא חווה משבר בעקבות פגיעה שעבר מאחד המחנכים והחל להתרחק מהישיבה ומהדת. "הייתי ילד טוב חסידי, נורא מושפע מהפן החסידי", הוא מספר על אותן שנים, "אבל ברגע שהפסקתי להשפיע על הסביבה שלי, התחלתי להיות מושפע ממנה". ההידרדרות הייתה מהירה והובילה אותו לחיי רחוב ולשימוש בסמים כבר מגיל 15. הכיפה ירדה, העגילים נוספו, והוא מצא את עצמו רחוק מאוד מהעולם שבו גדל, כשהוא מנסה לברוח מהמצוקה הפנימית שלו בדרכים שונות.
האנטישמיות ברשת: הניח תפילין לראשונה – ואיבד אלפי עוקבים
השיקום שהפך לשליחות על גלגלים
אחרי תקופה בארצות הברית וניסיונות להקים עסקים שלא צלחו, הוא הבין שעליו לעצור את כדור השלג. לפני כשנה וחצי הגיע דרשן לקהילת הגמילה "רטורנו", שם עבר תהליך שיקום אינטנסיבי שנמשך למעלה משנה. "הניקוי הפיזי הוא קצר, אבל ניקוי התלות הרגשית זו עבודה שלקחה זמן". רק לאחר שסיים את השנה בקהילה ועבר לישיבה בירושלים, הגיע הרעיון לפתוח את עמוד הטיקטוק.
במשך שנים אמרו לשמואל שהאנרגיה שלו מתאימה לרשת, אבל הוא מעיד כי מעולם לא באמת האמין בעצמו מספיק כדי לפתוח עמוד פעיל. הרעיון המקורי שלו היה לשלב סרטוני אקסטרים של גלישה מהירה עם דברי תורה וסיפורים חסידיים ברקע, במטרה "לתפוס לבן אדם את העין ולטפטף לו אלוקות דרך האוזן".
"מעט אור דוחה הרבה חושך"
התגובות ברשתות החברתיות מפתיעות גם אותו בעוצמתן, ולדבריו כמעט 99% מהן חיוביות ומחזקות באופן גורף. "מעט אור דוחה הרבה חושך", הוא מסביר, "אם רואים רק אור, אין שם מקום לשום רצון אחר". גם כשהוא נתקל בתגובות בודדות ופחות אוהדות, הוא בוחר שלא להיפגע ולראות בהן נקודת מבט נוספת. הוא מקפיד לענות לעוקבים שלו בתגובות ולהדגיש שהוא לא העיקר בסיפור, אלא הכוח המשותף של כולם. "אני מגיב לאנשים ואומר להם שביחד אנחנו כוח", הוא מציין, "אני לא מיוחד, אני פשוט מאמין בטוב של בן אדם ומנסה לייצר כאן משהו גורף".
דרשן מודה כי המפגש מול המצלמה מציב בפניו אתגר לא פשוט של אותנטיות. הוא משתף שבלי המצלמה קל לו הרבה יותר להיות הוא עצמו, והתיעוד גורם לו לפעמים להרגיש צורך להיות "פוליטיקלי קורקט" ופחות משוחרר. יחד עם זאת, הוא מבין את כוחה של הרשת החברתית ומבקש להשתמש בו כדי להצמיח קהילה ממשית שמאמינה באהבת ישראל ללא תנאים. הוא מדגיש ש"ההצלחה היא שלא בכוח שלי כי אם בכוחו של המשלח הרבי מליובאוויטש" והשאיפה שלו היא להשתמש בחשיפה כדי לקדם פגישות ולימודים משותפים. "הבנתי שהנקודה היא אהבת חינם", הוא מסכם, "אני מנסה להרים כאן תנועה שכולם מאמינים בה, מכל גווני הקשת".
