לאיראנים יש סבלנות אסטרטגית, וזה אולי הנשק החזק ביותר שלהם מול פזיזות המערב ומול החלטות שמתקבלות מתוך שיקולים מיידיים ולטווח קצר. למרות האירועים האחרונים, שמייצרים תסכול וחוסר ודאות ולעיתים אף נראים מגוחכים, תקיפה באיראן אינה שאלה של האם, אלא של תזמון ושל תנאים מבצעיים.
למרות התסכול הציבורי מההמתנה, השגת מטרת העל של ישראל, הפלת המשטר האיראני, דורשת אורך רוח. מבחינה אסטרטגית, בניית מצור אפקטיבי, הכולל מניעת שחרור כספים והטלת סנקציות כלכליות כבדות לפני הפעלת כוח צבאי, עדיפה על פני תקיפה אחת ומהירה שתוביל למשא ומתן שתוצאותיו כבר ידועות מראש.
צריך לזכור שמדובר במערכה ארוכה, ואנחנו עדיין לא באמצע הדרך. חלון ההזדמנויות להפלת המשטר נמשך עד לסוף ממשל טראמפ, ולנשיא יש לחצים ושיקולים רבים מבית ומחוץ, בעיקר עד נובמבר. בכל הנוגע להתנהלותו של טראמפ, בסופו של דבר יזכרו את השורה התחתונה, ולא את העליות והירידות שבדרך.
לכן מוקדם עדיין לסכם. ובינתיים אפשר להסתכל גם על חצי הכוס המלאה: חופשות רבות לא בוטלו, ועם ישראל וילדי ישראל נהנים מהפוגה ומחופשת הקיץ – עד לסיבוב הבא, שיגיע בסופו של דבר.
