איזה כיף לראות שאנשים בתקשורת פתאום "מגלים את אמריקה". אורלי וילנאי מפרסמת במאמר דעה רעיון שנראה לה חדשני ומהפכני ממש, שימו לב: לגייס את החרדים לסיוע לקשישים, לחולים ולעזרה הדדית.

אז קודם כל, תודה רבה אורלי על המקוריות הפורצת דרך. באמת. רק שכדאי לעדכן את כל מי ששכח: הציבור החרדי עסוק בנתניה ועזרה הדדית בסיוע לחולים ולקשישים כבר עשרות בשנים. לא בגלל פקודה של קצין, לא בגלל שאיזה פוליטיקאי החליט, אלא פשוט כי זו מצווה, כי זה אורח החיים שלהם.
אצל החרדים לא עושים טוב רק במשך שנה, שנתיים או שלוש כדי לסמן וי. עושים טוב בכל רגע ובכל שעה שאפשר. לא צריכים פקודות של צבא ולא משימות של המדינה כדי לפתוח את הלב ואת היד למען השכן, החולה או הקשיש. אז בואי אורלי, אולי תבואי להתנדב את באחד ממאות הארגונים המדהימים שקיימים בציבור החרדי. הדלת תמיד פתוחה.

אולי גם הגיע הזמן שאנשים סוף סוף ידעו את האמת ויפסיקו להסית נגד החרדים, ויפסיקו לקרוא להם "טפילים" ושאר כינויים מבישים. כי אין מי שמחנכים ומחונכים לעשות טוב לעם ישראל, עם גיוס או בלי גיוס יותר מהם. להם יש צו קבוע מהתורה, צו שלא משתנה לפי פוליטיקה כזו או אחרת, או לפי הכותרות שאורלי כותבת בעיתון. חסד הוא לא משימה תקציבית, הוא נשמת אפו של הציבור הזה, ביום, בלילה, בשגרה ובחירום.
אולי הגיע הזמן שבמקום לחפש איך לחנך מחדש, בפתרונות ובהטפה, החברה הישראלית תואיל לפתוח את העיניים, לראות את הקיים. במקום שההסתה והתיעוב יהפכו לקראת הבחירות לכלי ייעודי? לראות איך נראית אהבת ישראל וערבות הדדית בציבור החרדי.
