הם גדלו בישיבות, הקימו משפחות והשתלבו בעולם ההייטק, אבל אחרי 7 באוקטובר החליטו שהפעם הם לא נשארים מהצד. א' וש', שני חרדים בעלי רקע טכנולוגי, התגייסו לצה"ל במסגרת שלב ב', השתלבו בעשייה הטכנולוגית של חיל האוויר ובהמשך בחטיבה 228, ומאז צברו מאות ימי מילואים. בריאיון ל-C14 הם מספרים על הרגע שבו החליטו ללבוש מדים, על התגובות בחברה החרדית, על המחיר שמשלמות המשפחות בבית, ועל הדרך שבה הניסיון שצברו בהייטק מסייע כיום לפתור בעיות מבצעיות ולהגן על חיי חיילים.
600 חיילים חרדים עצרו הכול: יום הישיבה המיוחד בצה"ל
שניכם מגיעים מהחברה החרדית, אבל דווקא הגעתם לעולמות הטכנולוגיה וההייטק. איך נראה המסלול הזה מבחינתכם?
א': "גדלתי במסגרות החרדיות ולמדתי בישיבות עד החתונה. אחרי החתונה למדתי עוד שנה ומשהו בכולל בבני ברק. בקורונה דברים השתנו, והחלטתי להתחיל תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה. סיימתי אותו יחסית בזריזות, תוך שנתיים, התחלתי תואר שני ובמקביל התחלתי לעבוד בהייטק, בחברה שעושה פרויקטים בעולמות ה-AI לתעשיות ביטחוניות.
בין הגמרא לנשק: המפגש שטלטל את עולמם של עשרות צעירים חרדים
בהמשך הגעתי לג'נרל מוטורס, ושם הייתי בכמה צוותים שקשורים לפיתוח הרכב האוטונומי. ואז הגיע 7 באוקטובר. ראיתי מודעה שצה"ל מחפש חרדים שכבר קיבלו פטור מגיוס בגלל הגיל ומעוניינים לעשות שירות במסגרת שלב ב'. התקשרתי אליהם, אמרו לי שהם צריכים אנשים שיוכלו לתרום מהניסיון האזרחי שלהם בצה"ל. אמרתי להם: 'אני בא'. באותו שבוע כבר התחיילתי".
ש': "גם אני למדתי בישיבות. אחרי החתונה הייתי משגיח כשרות, ובאיזשהו שלב החלטתי שכדי להתקדם בחיים אני יוצא ללמוד. הלכתי ללמוד תואר, ובסיומו התחלתי לעבוד.
החרדים שמבקשים להוכיח שניתן לשרת בלי לאבד את הכיפה
כמו א', אחרי 7 באוקטובר גם אני ניגשתי לבקו"ם. אמרתי: 'אני חייב לעשות משהו. אני לא יכול להישאר מהצד אחרי כל מה שאני רואה שקורה פה'. ראש הצוות שלי בעבודה זרם איתי ואמר לי: 'אם זה חשוב לך, לך תעשה את זה'. כמה ימים אחרי שסיימתי את הטירונות קיבלתי שיחת טלפון: 'בוא לחיל האוויר'. הגעתי למה שא' הקים, ושם הייתי כמה מאות ימי מילואים".
מה גרם לכם דווקא אחרי 7 באוקטובר להחליט שהפעם אתם לא נשארים מהצד אלא מתגייסים?
ש': "פשוט ראיתי מה קורה פה. ראיתי את כל הסרטונים, את כל מה שהתרחש בעוטף, והסתכלתי על זה ואמרתי: 'אני לא יכול לשבת מהצד ולא להיות חלק מהדבר הזה, לא לבוא ולתרום את החלק שלי'. זה משהו שלא הרגיש לי תקין. גם בשביל לבטל את הפטור שלי הייתי צריך להשקיע קצת. זה היה יותר מסובך מלבטל פטור חרדי סטנדרטי, אבל בסוף הגעתי לזה".
א': "אני לוקח את זה קצת אחורה. כשהייתי בישיבות, למשל בתקופת צוק איתן, הייתי מהבחורים שנשארו בישיבה ללמוד. אז הרגשתי שזה החלק שלי. אבל ב-8 באוקטובר מצאתי את עצמי מרגיש חלק מעם ישראל, כואב את הכאב של כולם וחייב לעשות משהו. אני כבר לא בישיבה, זה לא המצב שלי היום, אז אמרתי: 'נעשה מה שאפשר'.
החלטתי שאני רוצה לעשות משהו יותר משמעותי ולתרום את מה שאני יכול. זה מה שמנחה אותי גם עד היום. מתחילת המלחמה עשיתי כבר מעל 700 ימי מילואים, אולי כמעט 800. הקו היחיד שמנחה אותנו מאז 8 באוקטובר הוא שאנחנו רוצים לתרום כמה שאפשר ואיפה שצריך".
איך ההחלטה להתגייס התקבלה בבית ובקהילה החרדית שסביבכם?
א': "זה היה ברגשות מעורבים. למשפחה שלי אין משהו כללי נגד צה"ל. אחי הגדול, אגב, היה חייל בצה"ל והוא נהרג בתאונת דרכים במהלך השירות הצבאי. כשהתגייסתי הייתי צריך להסביר את זה להורים שלי בתקופה הראשונה, כי הם לא ממש התלהבו מהעניין. אבל בסך הכול זה התקבל בצורה טובה במשפחה הרחבה ובקהילה".
והיום הם גאים בך על התהליך הזה?
א': "כן, מאוד".
ש': "אצלי זה התקבל בצורה מאוד יפה. אנשים מאוד מעריכים את זה. גם כשאני מסתובב במקומות שלכאורה נחשבים קיצוניים, אנשים ניגשים אליי ואומרים לי כל הכבוד. זה ממש שונה ממה שרואים בחוץ. בסוף, מה שאני נתקל בו זה רק תגובות חיוביות".
א', מה אתם בעצם מביאים מההייטק לתוך צה"ל?
"אנחנו מביאים משהו מאוד מעניין לתוך צה"ל, שזה שינוי תפיסה. אנחנו לא גדלנו בתוך צה"ל ואז הלכנו להייטק. אנחנו מגיעים מהתעשייה ומכירים מגוון טכנולוגיות, והצלחנו להביא חלק מהסטנדרטים של התעשייה לתוך הצבא. מה שאנחנו עושים עכשיו הוא פרויקט שהרעיון שלו לחבר את השטח לטכנולוגיה ואת הטכנולוגיה לשטח. אנחנו רואים את עצמנו כציר המקשר בין הבעיות שהחיילים נתקלים בהן בשטח לבין המענה הטכנולוגי.
אנחנו בקשר רציף עם שלוש אוגדות, יודעים לזהות בעיות שמסכנות היום חיילים בשטח, הולכים לחיילים עצמם כדי להבין מה הבעיה, ואז, בגלל שאנחנו אנשי טכנולוגיה, יודעים להביא להם מענה ופתרונות טכנולוגיים מהירים, ויכולות שלא היו להם קודם".
ש', שלושה ימים אחרי שהבת שלך נולדה כבר התייצבת למילואים. מה עבר לך ברגע שבו נפרדת מהמשפחה ומהתינוקת ויצאת לדרך?
"אני חושב שצריך לשאול בעיקר מה עבר על אשתי, יותר מאשר מה עבר עליי. מבחינתי, זו זכות לשרת. ככל שאני יכול לשרת, לתרום ולשמור על ביטחון המדינה, אין דבר חשוב מזה".
עד כמה צה"ל באמת יודע היום לייצר לחייל חרדי מסגרת שמאפשרת לו לשמור על אורח החיים שלו?
ש' "אני חושב שהיום יש פתרונות מאוד יפים, כמו חטיבת החשמונאים. אני לא הייתי שם, אז אני לא יכול לומר מה באמת קורה בתוך החטיבה. אני עצמי לא נמצא בחטיבה שמיועדת לחיילים חרדים, אבל אני לא חווה פה שום בעיה. מבחינתי הכול מצוין. יש בית כנסת, בכל המקומות שהייתי בהם היו שלוש תפילות ביום, יש אוכל כשר. באמת הכול טוב".
היו כאלה שקיבלו מכם השראה וגם התגייסו?
א': "חד-משמעית כן. אני מכיר לא מעט חבר'ה שהגיעו אחריי ועשו שלב ב'. אפילו כמה קרובי משפחה, צעירים יותר, התגייסו לשירות מלא בכל מיני מסלולים חרדיים. ואולי הדוגמה שיותר משמעותית בעיניי היא שדיברתי עם אבא של בחורה שהציעו לה מישהו שאני מכיר, שהוא חייל. הוא אמר לי שבתור חרדי מיינסטרים הוא אף פעם לא היה שוקל לתת לבת שלו לצאת עם חייל, אבל אחרי המלחמה האחרונה, כשהוא רואה חרדים ואנשים שמשרתים, התפיסה שלו נהייתה שונה".
אתה מרגיש שזה משהו נקודתי, או שינוי כללי שאתה רואה בחברה החרדית?
א': "יש איזשהו שינוי כללי בתפיסה. פעם התפיסה של הציבור החרדי על מהו חייל הייתה מאוד דיכוטומית: יש או חרדי או חייל. היום כבר יש לא מעט אנשים שמכירים חיילים חרדים, וגם אנשים כמונו, בעלי משפחות וילדים, שהם במרכז הקהילה. יום אחד אתה מגיע עם שחור-לבן לבית הכנסת, יום אחד אתה מגיע עם מדים, ואז אנשים אומרים: 'רגע, זה בעצם אותו בן אדם'. זה עושה שינוי תפיסתי משמעותי".
א', איך אנשים מגיבים כשהם רואים אותך ברחוב כחייל חרדי?
א': "התגובות פשוט מעולות מקצה לקצה. גם בתוך הצבא, מטוראים ועד אלופים שנפגשתי איתם, וגם ברחוב החילוני. באופן אישי, בשלוש השנים האחרונות, כל האנשים שפגשתי, בלי יוצא מן הכלל, היו מאוד מאוד תומכים בדבר הזה".
