מאז התחדשות הלחימה, איראן עושה שימוש נרחב בטיל הבליסטי לטווח ביניים "ח'ייבר שכן", בעל טווח של לפחותכ-1,450 קילומטרים, במתקפות מורכבות נגד בסיסים ויעדים אמריקאיים וישראליים במרחב. על פי גורמים רשמיים בארצות הברית ומנתחי צבא, הטיל משוגר בשילוב נתיבי טיסה משתנים ותמרונים במטרה לבלבל ולהערים על מערכות ההגנה האווירית, כך דווח אתמול (שבת) ב"וול סטריט גו'רנל".
2+בניגוד לטילים איראניים ישנים שדרשו הליכי תדלוק ממושכים לפני שיגור, ה"ח'ייבר שכן", שנכנס לפעילות ב-2022, מבוסס על דלק מוצק, ניתנים לטעינה מהירה על גבי כלי רכב, ומסוגלים לחמוק מזיהוי של מטוסי קרב המחפשים להשמיד את אתרי השיגור. חלק מגרסאות הטיל מצוידות במנוע קטן בחרטום המנותק בשלב הסופי של הטיסה, מה שמאפשר לו לשנות כיוון בדרכו למטרה.
מומחים טוענים כי בעוד שארצות הברית ובעלות בריתה מצליחות ליירט את רוב הטילים, העלות של טילי היירוט המערביים, הנעים בין 2 ל-15 מיליון דולר, גבוהה פי כמה מעלות הייצור הזולה יחסית של ה"ח'ייבר שכן". איראן מנצלת כל עימות כדי להפיק לקחים, לשפר את טקטיקות ההסתננות של מערך ההגנה – הכולל גם שימוש במל"טים ובטילים פחות מתוחכמים באותם מוקדים – ולכוון ישירות לעבר מגורי חיילים ומכ"מים צבאיים.
2+הטיל, ששמו נגזר מ"קרב ח'ייבר" ההיסטורי מהמאה ה-7, היה בעל מלאי מוערך של כ-2,500 יחידות לפני פרוץ המלחמה, ולמרות השמדת חלק ממתקני הייצור שלו, טהראן ממשיכה להרכיבו מרכיבים המאוחסנים בבסיסים תת-קרקעיים. השימוש המבצעי המתרחב בטיל ממחיש את ההתאמה האסטרטגית של איראן לשדה הקרב המודרני, ומדגיש את האתגר היקר והמורכב הניצב בפני המערך ההגנתי של ארצות הברית וישראל מול ארסנל המייצר לקחים תוך כדי תנועה.
