מגיש הטלוויזיה המיתולוגי חיים יבין הלך היום (רביעי) לעולמו בגיל 93. יבין היה מאנשי התקשורת המובילים בישראל וחתן פרס ישראל לתקשורת לשנת התשנ"ז. יבין ז"ל יובא למנוחות ביום שישי בבית העלמין גבעת השלושה בשעה 11:00. הוא הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים ונכדים. כאמור, המגיש המיתולוגי מזוהה עם הערוץ הממלכתי של הטלוויזיה הישראלית יותר מכל אדם אחר ולכן זכה לכינוי "מר טלוויזיה".
3+במהלך חייו כיהן כמנהל הטלוויזיה הישראלית ושימש כמגיש מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ הראשון, "מבט לחדשות". בשנת 1956, עוד בהיותו סטודנט, החל לעבוד בקול ישראל, תחילה כמגיש חדשות ומגיש תוכניות בידור ומוזיקה. ב-1962 פתח את שידורי "הגל הקל", שלימים הפך לרשת ב'.
בהמשך עבר למחלקה הדוקומנטרית של קול ישראל כעורך, כמפיק וכמגיש משדרי תעודה. דמותו הופיעה על מסך הטלוויזיה יותר מכל אדם אחר בישראל, זאת במסגרת מהדורות "מבט לחדשות", "יומן השבוע", "מבט שני" ועוד.
3+לצד הכינוי "מר טלוויזיה" שהפך למזוהה עימו טבע יבין את המונח "מהפך", שהפך למטבע לשון, במשדר הטלוויזיה שליווה את ליל הבחירות לכנסת התשיעית ב-17 במאי 1977, במהלכן ניצחה מפלגת הליכוד בראשות מנחם בגין את המערך.
בנוסף לעיסוקיו, הקליט בשנות השבעים אלבומי סיפורים לילדים: "צ'יטי צ'יטי בנג בנג" מאת איאן פלמינג, "סיפורי באבאר הפילון" (עם דליה פרידלנד) מאת ז'אן דה ברונוף, "ג'ק ושיח האפונים", "אלאדין", "מר שמח וידידיו" מאת רוג'ר הרגריבס (עם אסתר סופר) ועוד. בתקליטים אלה שימש כקריין וגם שיחק דמויות וביצע שירים. כמו כן הופיע תחת שמו משחק קופסה בשם "חידון טלוויזיה".
3+נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד: "במשך למעלה מארבעה עשורים ליווה חיים את אזרחי ישראל ברגעים המכוננים של חיינו הלאומיים – במקצועיות, באחריות ובממלכתיות שהפכו לחלק בלתי נפרד מנוף התקשורת בישראל. קולו ופניו היו מזוהים עם פרקים מרכזיים בתולדות המדינה, והוא הותיר חותם עמוק על התקשורת הישראלית ועל התרבות הציבורית".
כאמור, יבין ז"ל היה נשוי ליוספה לבית קרונפלד, שעבדה בבנק ישראל במשך שנים רבות, ואחר כך הייתה לעורכת דין העוסקת בגישור עסקי. במשך עשרות שנים התגוררו השניים בירושלים, עד שבשנת 1999 עברו לתל אביב. לזוג נולדו בת, דפנה יבין-רכס, שהייתה פרקליטה ומנהלת בית ספר יסודי ונפטרה בגיל 54, ושלושה בנים, בהם העיתונאי והסופר יונתן יבין.
