העסקה בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לסעודיה היא משהו שמדובר עליו כבר זמן רב, אך על פי הפרסום האחרון ב"וול סטריט ג'ורנל", נראה כי היא הולכת לקרום עור וגידים. כדי להבין את המשמעויות האמיתיות שלה, עלינו לבצע הפרדה ברורה בין שני חלקי ההסכם.
2+
הסכם גרעין דרמטי בין ארה"ב לסעודיה: הפרטים מאחורי עסקת הענק
מבחינת גרעין אזרחי, כזה שמיועד לייצור חשמל, למדינת ישראל לא אמורה להיות בעיה עם זה. כור גרעיני אזרחי הוא לא משהו שקשור לתוכנית גרעין צבאית. אפילו באיראן יש היום כור כזה, הכור בבושהר שנמצא תחת פיקוח בין-לאומי. באיחוד האמירויות יש כור כזה שפעיל כבר לא מעט זמן, והעניין הזה של ייצור חשמל בכור גרעיני פחות אמור להטריד את מדינת ישראל.
2+מה כן מטריד? על פי הפרסום בג'ורנל לפחות, בהנחה שהפרטים שם נכונים, הסעודים מבקשים שתהיה להם גם יכולת להעשיר אורניום באופן עצמאי. זאת אומרת, לא לקנות ממדינה שלישית את מוטות הדלק שמזינים את הכור, אלא לייצר אותם בעצמם.
כל עוד הם מייצרים אורניום מועשר לרמה שמספיקה לייצור חשמל, 3.67%, אין עם זה שום בעיה. הבעיה היא שברגע שמחזיקים בתשתית שיודעת להעשיר אורניום לרמה הזו, אין שום מניעה מלהעשיר אורניום גם לרמה הצבאית. כל מה שזה אומר הוא שצריך להפעיל את הצנטריפוגות במשך זמן ממושך יותר, ותגיע גם לאורניום שמתאים ליצירת נשק גרעיני, וזה כבר אירוע שלא קיים היום באף אחת ממדינות ערב, גם לא באיחוד האמירויות שכאמור מחזיקה בכור אזרחי. זה האירוע הבעייתי והמטריד מבחינת ישראל.
2+יחד עם זאת, צריך לומר שלסעודיה יש יחסים מאוד מאוד קרובים עם פקיסטן, המדינה האסלאמית הראשונה שמחזיקה כבר בנשק גרעיני מבצעי. למעשה, סעודיה היא זו שמימנה במידה מוחלטת כמעט את תוכנית הגרעין הפקיסטנית, ועל פי ההערכות במערב, כך או אחרת, יש ביניהם איזשהו הסכם מאחורי הקלעים שלפיו הסעודים, בסיטואציות מסוימות – למשל אם איראן תפרוץ לנשק גרעיני – יוכלו לקבל מהפקיסטנים את היכולות הגרעיניות שלהם.
מבחינת ישראל, ככל הנראה מה שראש הממשלה בנימין נתניהו יעשה הוא לנסות לגרום לאמריקאים לצמצם את העסקה הזו לעסקה אזרחית, ללא יכולת ההעשרה העצמית של סעודיה.
