לפני מספר ימים התראיין העיתונאי הישראלי, גדעון לוי, לתוכנית בערוץ המצרי "קהיר ואנשיה" בהנחיית איש התקשורת איהאב קאסם. הריאיון שהתנהל בזום, עורר גל של זעם במצרים, לא בגלל הביקורת השגרתית של לוי על ישראל – אלא בעיקר בגלל תגובת המראיין סביב דברים שאמר לוי על חצי האי סיני.
6+לאחר שידור הקטע, הערוץ המצרי ספג ביקורת נרחבת מהקהל ומהתקשורת, וכמה שעות לאחר מכן הודיע רשמית על הסרת הקטע מהשידור ומפלטפורמות הדיגיטליות "לבדיקה מחודשת". בהודעה הרשמית ציין הערוץ שהוא מכבד את דעות הצופים ואת ערכי החברה המצרית, וממשיך לפעול לפי סטנדרטים מקצועיים גבוהים.
הריאיון, שהיה כולו מלטף, התחיל אכאשר לוי סיפר על ביקוריו במצרים (יותר מ-12 פעם, לדבריו), שיבח את ביקור סאדאת בירושלים ב-1977 ותיאר אותו כרגע של "התלהבות ושמחה" בישראל, אולם מהר מאוד הטון השתנה והתחיל לוי לתקוף את ישראל, את ראש הממשלה בנימין נתניהו, את איתמר בן גביר ואת החברה הישראלית כולה. למעשה, לוי טען כי ישראל הפכה מאז לגזענית, לאומנית ואלימה יותר.
6+לוי התייחס בנוסף בביטול לטענות היסטוריות יהודיות על הארץ ואף הגן על הנרטיב הפלשתיני. אך מה שהצית את האש זה היה קטע האחרון של הריאיון כאשר העיתונאי הישראלי התייחס לחצי האי סיני. לוי אמר כי הישראלים אינם רואים בסיני חלק ממצרים, אלא "חופים נפלאים שאינם שייכים לאף אחד", וכי הוא ממשיך לבקר שם בחופשיות יחסית, בעוד שבקהיר ובאלכסנדריה הוא חש סכנה כישראלי.
התגובה המצרית הייתה מהירה וחריפה. נפתחה חקירה נגד המראיין אייהאב קאסם, ואגודת העיתונות החליטה לאסור עליו להופיע בכל כלי התקשורת ולהעבירו לחקירה פלילית, בטענה שלא תיקן "הטעיות" שהופיעו בראיון – במיוחד בנוגע לסיני. הערוץ עצמו כאמור הסיר את הראיון מכל הפלטפורמות שלו והצהיר על מחויבות ל"קריטריונים מקצועיים ולעקרונות לאומיים מצריים". אולם הצלחנו ב-C14 להשיג עותק מהריאיון הגנוז אשר ארך כ-33 דקות.
اللقاء المحجوب المحظور في مصر بامر من المخابرات
تفضلوا شوفوا التطبيع المصري الاعلامي pic.twitter.com/hRg3RjfI3D— إيدي كوهين אדי כהן 🇮🇱 (@EdyCohen) July 20, 2026
האירוניה, אם מסתכלים דרך העדשה הערבית, הינה מושלמת. כתב ישראלי שמבלה שנים בביקורת חריפה על מדינתו, משבח את סאדאת, מותח ביקורת על ישראל – ואז המראיין הוא שנענש. פתאום, הביקורת על ישראל אינה חשובה, אבל דיבור על סיני כ"לא שייכת לאף אחד" הוא קו אדום שאי אפשר לעבור. הזעם ברשתות החברתיות המצריות התמקד לא רק בלוי, אלא בעיקר במגיש שנתן לו במה.
הריאיון חושף פער מעניין: יש נכונות מסוימת לשמוע ישראלי שמבקר את ישראל, אבל רק עד הנקודה שבה הוא נוגע ברגישות מצרית-לאומית ישירה. סיני, גם אחרי עשרות שנים של הסכם שלום, נשארה נושא רגיש מאוד. לוי, שחשב כנראה שהוא מדבר עם קהל אוהב שמעריך את הביקורת שלו, גילה (שוב, דרך העיניים הערביות) שגם כשהוא ביקורתי כלפי ישראל, הוא עדיין נתפס בעיני המצרים כ"ישראלי" – ולכן דבריו על סיני נתפסים כפרובוקציה.
6+ממה חוששים המצרים?
בקהיר קיים חשש עמוק מנורמליזציה עם ישראל ונורמליזציה בתקשורת, כך שפתאום ישראלים יתראיינו באמצעי התקשורת של מצריים ומצרים יופיעו על מסכי הערוצים בישראל דבר אשר לא נהוג ולא מקובל למרות יחסי השלום. למעשה, ישראל היא מוקצה במצרים. יותר מזה מתן במה ישירה לישראלי, גם אם הוא מבקר חריף של ממשלת ישראל – נתפס על ידי חלקים נרחבים בציבור ובתקשורת כ"נורמליזציה".
גדעון לוי, למרות היותו אחד הקולות הביקורתיים ביותר בישראל, עדיין נתפס כחלק מה"ישות הציונית". מתן במה ישירה לו נתפס כהכרה בלגיטימיות של שיח עם ישראלים, ולא רק ציטוט סלקטיבי של דבריו נגד "הכיבוש".
6+למה בעיתוי הנוכחי?
מאז שהוחלט בישראל על קיום הבחירות ב-27 לאוקטובר, מדינות ערב במיוחד קטאר סעודיה ומצרים פתחו במתקפה תקשורתית אגרסיבית נגד ראש הממשלה נתניהו. אין ספק שמדינות ערב מעדיפות ממשלת שמאל אשר תתמוך במדינה פלשתינית – לכן נתניהו מבחינתם הוא מכשול.
כאן חשוב לציין: במצרים אין חופש עיתונות, מדובר במדינה טוטליטארית בה אין ערוצים פרטיים/ מסחריים. אמנם ערוץ "קהיר ואנשיה" אינו שייך לממשלה, אך הוא פועל באישור המודיעין המצרי. לא רק שיש צנזורה במצרים, אלא היא גם קובעת סדר היום.
6+המשטר עצמו נמצא ביחסים מורכבים עם ישראל (שלום, תיאום ביטחוני, ייצוא גז), אך מתיר ואף מעודד ביקורת חריפה נגד ישראל בתקשורת כדי לשחרר לחץ פנימי.
במילים אחרות מתן במה ישירה ללוי עלול היה להיתפס כחריגה מהקו – לא רק מצד הציבור, אלא גם מצד גורמים במשטר. על כן, יש רגישות אנטי-ישראלית גבוהה בציבור המצרי. כל "דיאלוג" עם ישראלי נתפס כפרובוקטיבי ומנותק מהמציאות.
לחץ מהרשתות החברתיות
ברגע שהקטע שודר, הרשתות החברתיות במצרים (פייסבוק, טיקטוק וכו') התמלאו במהירות בהאשמות על נורמליזציה הערוצים והעיתונאים המצריים רגישים מאוד ללחץ כזה, במיוחד בתקופה שבה המשטר עצמו חושש מאי-שקט פנימי. הדבר האחרון שהמשטר מעוניין הוא הפגנות או מחאות – בטח לא בגלל ישראל.
6+הביקורת לא נבעה בעיקר מתוכן הריאיון עצמו אלא מעצם מתן הבמה לישראלי.
דבר זה משקף את הגבול הדק שבו פועלת התקשורת המצרית: היא יכולה להיות ביקורתית מאוד כלפי ישראל, אבל אסור לה להפוך את הישראלי (גם הביקורתי ביותר) לדמות לגיטימית בשיח המצרי.
בסופו של דבר, כאמור הריאיון נעלם מהרשתות של הערוץ, המגיש נענש, אך הסערה עדיין לא עברה. מסר לגדעון לוי: המצרים רואים בך ככלי לתקיפה ולא יותר מזה. ברגע שדבריך לא מצאו חן בעיניהם הם הסירו אותך. כך ישעה למישהו שמשמיץ את המדינה שלו בקרב הערבים.
