הרמטכ"ל אייל זמיר שלח אתמול (שני) מכתב חריג שהיה מיועד לראש הממשלה, לשר הביטחון וליו"ר ועדת החוץ והביטחון, רגע לפני ההצבעה בקריאה שניה ושלישית לתיקון חוק שירות הביטחון.
2+אבל מה זה משנה למי המכתב היה מיועד, הוא מצא את דרכו מהר מאוד לכתבי ערוץ 12 שבמקרה, ממש במקרה, מסונכרנים עם עמדתו של הרמטכ"ל. אין יחצ טוב מהם. לא רק שהצעת החוק אינה צפויה להביא לתוספת כוח אדם בשורות הצבא בטווח הזמן המידי, אלא ההיפך – היא מעניקה תמריץ לאי התייצבות לשירות צבאי, שכן בצידה יהיה פטור מהעמדה לדין ומהליכים פלילים בכך ההצעה לא עולה בקנה אחד עם צרכי צה"ל וזאת באופן מובהק וחד משמעי.
רגע רגע, הרמטכ"ל דן בהצעת חוק במכתבים לדרג המדיני? מה זה נוהל חדש? נגיד שהרמטכ"ל חושב שהחוק שגוי והוא צריך להתריע על מחסור בכוח אדם. שיתריע- זו חובתו. אבל יש דרכי התנהלות מאוד ברורות להעברת מסרים וחוות דעת לדרג המדיני. יש פגישות בין הדרגים, יש קבינטים.
2+מכתבים מודלפים לתקשורת זו ממש לא הדרך. במדינת ישראל המבולבלת רמטכ"ל לובש מדים מביע דעתו על חוקים שהכנסת מחוקקת והאדמה לא רועדת. צריך להבין, כדי שחוק יגיע לקריאה שניה ושלישית הוא עובר קריאה טרומית ואז דיונים בכנסת בועדת חוץ וביטחון, ואז קריאה ראשונה ואז עוד דיונים בועדה ורק אחרי תהליך ארוך בכנסת שבו כל העמדות נשמעות – קואליציה, אופוזיציה ונציגי צה"ל- רק אז מצביעים על החוק שיכנס באופן סופי לספר החוקים של מדינת ישראל.
ובכל התהליך הזה הרמטכ"ל לא מצא לנכון להתריע בפני ראש הממשלה ושר הביטחון על החוק. רק שניה לפני הצבעה הוא נזכר להדליף איזה מכתב לתקשורת. כי ככה זה, רמטכ"ל שנאחז ביועצי תקשורת מתחיל לנהל קמפיינים כמו פוליטיקאי.
2+הצלחה של רמטכ"ל לא נמדדת בכותרות, במכתבים מתוזמנים או בהדלפות. ההצלחה שלו נמדדת בפיקוד על צה"ל, ביישום מדיניות הדרג המדיני, ביצירת כוח לחימה מקצועי ומיומן ובהגנה על מדינת ישראל ועל אזרחיה. כי במדינה דמוקרטית יש עיקרון כזה פשוט. הצבא מגן על המדינה. הוא לא מנהל את המדינה.
