נדב בורעי בן 23, לוחם גולני שנפצע ושוחרר מהצבא לפני השבעה באוקטובר, הרגיש עם פרוץ המלחמה שהוא אינו יכול לעמוד מנגד בזמן שחבריו מוקפצים למערכה. הוא הקים עם משפחתו יוזמה לחלוקת מזון ללוחמים שגדלה לאלפי מנות בשבוע, ומנהל בהתנדבות את עמותת "לב אוהב". בריאיון ליהונתן וייס שיתף היום (שישי) ברגעי הפציעה מהעבר, בתחושת המועקה שהובילה אותו לפעול ובעשייה למען הלוחמים בהווה.
2+במהלך הריאיון שחזר ברועי את הרגעים ששינו את מסלול חייו עוד לפני שפרצה המלחמה. "נפצעתי כשהייתי גולנצ'יק בגדוד 12. הייתי חודשיים בקו ואז נפצעתי", סיפר. בעקבות הפציעה הוא נאלץ להשתחרר מהשירות הקרבי: "ישר אחרי זה בגיל 19 קיבלתי פרופיל 21".
המעבר מהחזית הביתה היה כפוי, וברועי לא תיאר לעצמו שדווקא מהעורף הוא ימצא את הדרך לתרום למערכה. כשפרצה המלחמה באותו "יום ארור" בשבעה באוקטובר, מצא את עצמו ברועי בסיטואציה רגשית מטלטלת. בזמן שחבריו ליחידה הוקפצו לעוטף עזה ובהמשך נכנסו לתוך הרצועה, הוא נאלץ לצפות בהם מהצד.
2+"הרגשתי תחושת מועקה מטורפת כשאני נמצא בבית או בעבודה בזמן שהחבר'ה שלי קפצו לעוטף ואז לתוך עזה", שיתף, "הייתי חייב לעשות מעשה". התחושה הזו הולידה יוזמה משפחתית של הכנת ארוחות "שניצל בחלה" ללוחמים. מה שהחל כמעשה קטן צמח למפעל שבשיאו הגיע ל-2,400 מנות מדי שבוע. "החיילים האלה הם הלב שלנו. אנחנו מחזקים אותם אבל יוצאים הרבה יותר מחוזקים מהדבר הזה", הוסיף.
כיום, לצד היוזמה שהקים, ברועי מנהל בהתנדבות את עמותת "לב אוהב" ומוביל את פרויקט 'השביל הביתה', שנועד ללוות את הלוחמים ברגע שאחרי המלחמה. ברועי מבין היטב את המצוקה של אלו שחוזרים משדה הקרב: "יש הרבה מילואימניקים שהנפש שלהם נשארה בעזה או בשדה הקרב. כשהם מגיעים הביתה הם לא מרגישים כמו שהם הרגישו לפני המלחמה".
2+הוא הסביר כי המטרה היא "לתת להם את הזכות לחזור בחזרה לחיים שלהם וליהנות מהם", וחתם את דבריו בקריאה לציבור לסייע ולקחת חלק: "זו חובתנו המוסרית להגיע לנקודה הזאת ולסייע במה שאפשר". ברועי הזמין את הגולשים להיכנס לאתר האינטרנט 'מחבקים את החיילים' כדי ללמוד עוד על הפרויקט ולתמוך בלוחמים שזקוקים לליווי בדרך חזרה הביתה.
