בין השנים 2015-2017, בעת ששימשתי כמנכ"ל משרד התקשורת, הובלתי את "ועדת פילבר לשינוי מבני בשוק השידורים". העיקרון שהנחה אותנו היה ברור: דה-רגולציה אמיתית. פעלנו במטרה להחליף את הרגולציה העתיקה, שנקבעה לפני עשורים, אשר הגנה על השחקנים הוותיקים בשוק ובו-בזמן חנקה כל אפשרות לתחרות חופשית וחדשנית.
2+במסגרת הוועדה, המלצנו על הקלות משמעותיות לגופי השידור: הפחתה מדורגת בחובות הפקות מקור וסוגה עילית, ביטול חובות מיותרות, הסרת פיקוח המחירים על תוכן והפרדה בין תשתית לשידורי OTT. המטרה הייתה שהרגולטור יחדל מלהתערב כשהשוק החופשי מתפתח, ובכך לאפשר כניסת שחקנים וערוצים חדשים, יצירת תחרות אמיתית, הורדת מחירים וקידום פלורליזם תקשורתי.
התוצאות בשטח לא איחרו לבוא: שחקנים חדשים נכנסו לשוק (סלקום TV, פרטנר TV ועוד), ומחירי הטלוויזיה הרב-ערוצית של הוט ו-yes ירדו. בזכות מהלכים אלו, ערוצים כמו 14 ו-i24 News יכלו להתפתח כערוצים מסחריים כלליים, והתאפשר מעבר הדרגתי וחשוב מהגנה ממשלתית כבדה וריכוזית לתחרות פתוחה שמשרתת בראש ובראשונה את הציבור.
2+מי שנלחמו ברפורמה הזו היו הערוצים הוותיקים – קשת, רשת וערוץ 10 (כיום 13). הם נהגו ב"חזירות" וביקשו להישאר לבד בשוק. הם נלחמו בכל כוחם אז, אך כתוצאה מכך נתקעו היום עם רגולטור (מועצת הרשות השנייה) המפעיל פיקוח מוגזם, שמתעלם לחלוטין מהמציאות הטכנולוגית של העשור האחרון ומקשה על התנהלותם במציאות החדשה.
ניסיונות בג"ץ והמערכת המשפטית לשוב ולהשתלט על הפיקוח על התקשורת (כפי שפעלו עם מועצת התאגיד "כאן 11") הם אנכרוניסטיים, מגוחכים ונועדו לכישלון. רפורמות כאלה, שפותחות שווקים במקום לחנוק אותם, הן בדיוק מה שישראל צריכה גם היום. מי שלא יבין זאת בזמן, יגלה מהר מאוד שהסוסים, הלא הם הצופים, כבר מזמן ברחו מהאורווה.
