הרפורמה החדשה במבנה ההנחות בארנונה לשנת 2026, שנכנסה לתוקף בעקבות תקנות משרד הפנים, כבר אינה נשארת בגדר דיון טכני בין פקידי אוצר. ניתוח מיוחד של אגף הכלכלן הראשי מצביע על שינוי עמוק, כמעט מהפכה, שישפיע ישירות על הכיס של מאות אלפי משפחות בישראל, אך במקביל מעורר חשש לפגיעה אפשרית ברמת השירותים העירוניים.

לפי המודל החדש, שיטת החישוב הוחלפה במנגנון עדכני המבוסס על "נפש סטנדרטית", שנועד לתקן עיוותים שהיו קיימים בשיטה הישנה. בעבר נטען כי המערכת היטיבה בעיקר עם משקי בית גדולים במיוחד, בעוד משפחות קטנות יותר נותרו לעיתים מחוץ למעגל הזכאות.
כעת, עבור משפחות בגודל ממוצע של 3 עד 5 נפשות, שהן רוב משקי הבית בישראל, כללי המשחק משתנים. המדינה העלתה באופן משמעותי את תקרת ההכנסה המזכה בהנחה, מה שמאפשר לעשרות אלפי משפחות נוספות ממעמד הביניים, בעיקר בעשירונים 4 עד 6, להיכנס למעגל הזכאים.
הנתונים שמציג האוצר מצביעים על שינוי רחב: מספר הזכאים להנחה צפוי לגדול בכ-100 אלף משקי בית, גידול של כ-13%. במקביל, סך ההנחות במשק צפוי לזנק בכ-49%, תוספת של כ-1.1 מיליארד שקלים שיישארו בכיסי האזרחים במקום להגיע לרשויות המקומיות.

עוד עולה מהניתוח כי מתוך משקי הבית שכבר היו זכאים להנחה בעבר, כ-91% צפויים ליהנות מהגדלה נוספת בשיעור ההנחה, כאשר בממוצע שיעור ההנחה יעלה בכ-25 נקודות אחוז.
עם זאת, לצד ההקלה הכלכלית לציבור, באגף הכלכלן הראשי מותחים ביקורת על היעדר מנגנון אוטומטי להעברת נתוני הכנסה מהביטוח הלאומי לרשויות המקומיות, כפי שקיים כבר בהטבות אחרות. לטענתם, היעדר מנגנון כזה משאיר את האזרחים עם בירוקרטיה מסורבלת של טפסים, תלושי שכר והגשות ידניות מול העירייה.
עוד עולה ביקורת כי המודל החדש אינו כולל התניה של מיצוי כושר השתכרות או עידוד יציאה לעבודה, דבר שלדברי חלק מהגורמים עלול לייצר תמריץ שלילי בשוק התעסוקה. אלא שהשפעות הרפורמה אינן מסתיימות רק ברמת משק הבית. לפי הדוח, ההנחות אינן ממומנות מתקציב ממשלתי ייעודי, אלא נגרעות מהכנסות העצמיות של הרשויות המקומיות. המשמעות: פחות כסף לשירותים עירוניים.

כאשר תקציבי הרשויות נפגעים, הגמישות התקציבית שלהן מצטמצמת ולעיתים הדבר מתבטא בקיצוץ בתחומים שמורגשים ישירות לתושבים: ניקיון רחובות, פינוי אשפה, תחזוקת גינות ציבוריות, חוגים, השקעה במבני חינוך ופעילות קהילתית.
פערים משמעותיים במיוחד נרשמים בין רשויות חזקות לחלשות. ברשויות מבוססות, הפגיעה בתקציב הגמיש מוערכת בכ-0.7% בלבד. לעומת זאת, ברשויות חלשות בפריפריה, ההנחות החדשות עלולות לכרסם בכ-24.8% מהתקציב הגמיש – מצב שעלול להוביל לקיצוצים חדים או לגירעונות הולכים ומעמיקים.
בסיכומו של דבר, הרפורמה בארנונה ל-2026 מציגה תמונה כפולה: מצד אחד הקלה משמעותית למאות אלפי משפחות ממעמד הביניים, ומצד שני חשש גובר מהשפעה עקיפה על איכות השירותים העירוניים.

המסר של הכלכלנים ברור: אין ארוחות חינם. הכסף שנשאר בכיסי התושבים עשוי לחזור אליהם, במידה מסוימת, דרך שירותים עירוניים פחות טובים, אלא אם המדינה תמצא פתרון שיאזן בין ההנחות לבין יציבות הרשויות המקומיות.
