accessibility-icon
share-icon
צילום: רשתות חברתיות
צילום: רשתות חברתיות

המפגע שמחריב את חופי החלומות - ומאיים על הבריאות

אפרת ברינר

אפרת ברינר

לפני כשעה

1

like

0

dislike

מחקר מקיף חושף כיצד שפכים, פסולת ודשנים חקלאיים העשירים בחנקן ובזרחן, המוזרמים מנהרות ענקיים כמו האמזונס, משמשים כחומרי הזנה מואצים לאצות חומות מסוג סרגסום • התופעה, שהפכה מיער ימי חיוני למפגע סביבתי וכלכלי רחב ממדים, מחוללת פגיעה בריאותית ואקולוגית חסרת תקדים לאורך אלפי קילומטרים של חופים קריביים ואמריקאיים


רוצה שנקריא לך?

מגישים

שמיכה ענקית של 37.5 מיליון טון אצות חומות חונקת בשנים האחרונות את האוקיינוס האטלנטי – מאפריקה ועד לחופי מקסיקו וארצות הברית. מדענים שניתחו נתוני לוויין גילו כי בחודש מאי האחרון בלבד, כמויות העתק של האצה, המוכרת כ"רצועת הסרגסום האטלנטית הגדולה", צפו באוקיינוס ונדדו עם הזרמים, כך פורסם בכתב העת "Science".

התופעה פוגעת באופן ישיר במיליוני מטיילים ותושבים, כאשר מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי Science ומסכם ארבעה עשורים של מעקב, מגלה כיצד הזיהום האנושי ביבשה הפך תופעת טבע רגילה למפלצת אקולוגית שמבריחה תיירים, פולטת גזים רעילים ואף אילצה בעבר השבתת חירום של כור גרעיני.

זהו המצב אליו נחשפים כיום תיירים רבים, המגיעים לחופשה יקרת ערך באי קריבי פסטורלי ומגלים כי החוף הלבן והמים הצלולים נעלמו, ובמקומם נפרש שטיח ענק, דחוס ומסריח של אצות החוסם לחלוטין את הגישה למים.

האצה הזו נקראת סרגסום. כשהיא נמצאת עמוק בלב ים, היא דווקא דבר נהדר: היא צפה על המים ומשמשת כמו "יער ימי" קטן שמספק אוכל ומחסה לדגים וחיות ים. הצרות הגדולות מתחילות כשהרוח והזרמים דוחפים את כמויות העתק האלו אל החופים. ברגע שהאצות מגיעות ליבשה, הן הופכות לאסון בשלושה שלבים.

  • מפגע בריאותי וריח נוראי: כשהאצות נערמות על החוף, הן מתחילות להירקב בשמש. תהליך הריקבון הזה מפיץ ריח צחנה חריף ופולט לאוויר גז רעיל. בכמויות גדולות, הגז הזה מסוכן לנשימה וגורם לבחילות וכאבי ראש.
  • חנק אקולוגי: השטיח הדחוס של האצות חוסם את אור השמש, מרוקן את החמצן מהמים וחונק למוות את דגי החוף ושוניות האלמוגים.
  • נזק כלכלי מטורף: מדינות שלמות שמתפרנסות מתיירות חופים קורסות תחת הנטל. הרשויות המקומיות משקיעות מיליוני דולרים, טרקטורים וטונות של כוח אדם כדי לנקות את החופים בכל בוקר מחדש – אבל הגלים פשוט ממשיכים להביא עוד ועוד אצות.

החוקרים שפתרו את התעלומה גילו שהאצות לא גדלות ככה סתם מעצמן. הן פשוט מקבלות מאיתנו "סטרואידים". במשך שנים, נהרות ענקיים כמו האמזונס שופכים לתוך האוקיינוס את כל הזיהום שנוצר ביבשה: דשנים כימיים משדות חקלאיים, מי ביוב לא מטוהרים ופסולת עירונית. הזיהום הזה עשיר בחומרים כמו חנקן וזרחן – שהם למעשה חומרי הזנה מעולים עבור אצות.

האצות פוגשות את הזיהום האנושי הזה ליד החופים, בולעות אותו, משתכפלות בקצב מבהיל, ואז נודדות עם זרמי האוקיינוס החמים למרחקים עצומים. כמה המצב הזה קיצוני? פרופ' בריאן לאפוינט, מוביל המחקר, מזכיר שבאחד מאירועי השיא של פלישת האצות בפלורידה, הכמויות היו כל כך מטורפות שהן חסמו את צינורות הקירור של תחנת כוח גרעינית ואילצו את המנהלים להשבית אותה בחירום.

"התרחבות האצות היא לא סתם תופעת טבע מעניינת, יש לה השפעה קשה על החיים של כולנו", מסכמים החוקרים. "הצלחנו לחבר את הנקודות ולהוכיח: הזיהום שאנחנו שופכים מהיבשה אל המים הוא הדלק שמניע את הפלישה חסרת התקדים הזו".

עקבו אחרינו גם ב-Google News