במזכר ההבנות שנחתם לפני כשבועיים בין איראן לארצות הברית הוסרו הסנקציות מעל חברות הנפט הלאומיות של איראן, במטרה לאפשר את חידוש ייצוא הנפט – אך משמרות המהפכה נותרו תחת ההגדרה של ארגון טרור בארצות הברית, והסנקציות המוטלות עליהם לא הוסרו.

אלא שלפי מידע שהגיע לידינו, למשמרות המהפכה קיים ערוץ שיווק עצמאי: "צי הצללים" של מכליות הנפט, המגלגל עסקאות בשווי מיליארדי דולרים. לפי המידע שבידינו, משמרות המהפכה אינם מוכרים את הנפט באופן ישיר, אלא באמצעות חברות קש, מתווכים וצי הצללים.
המשמעות היא שגם אם ההקלות אינן חלות על משמרות המהפכה באופן רשמי, הן עשויות להקל על פעילות רשת המתווכים וצי הצללים שבאמצעותם משמרות המהפכה משווקים נפט, ובכך לאפשר גם להם ליהנות מהכנסות הייצוא. מהמידע שבידינו עולה כי כיום פועלות בין 40 ל-50 מכליות של צי הצללים באזור מלזיה וסין.

לפי מקורותינו, מעולם לא נצפה באזור ריכוז כה גדול של מכליות איראניות מסוג זה. מדובר במכליות ענקיות שאי אפשר להסתיר: רבות מהן נמצאות ברשימת הסנקציות של משרד האוצר האמריקני, והן מנוטרות בעקביות באמצעות לוויינים ומערכות מודיעין ימיות. במילים אחרות, קשה להאמין שרשויות ארצות הברית אינן יודעות היכן הן נמצאות.
מכאן עולה השאלה המרכזית: אם הסנקציות על משמרות המהפכה ועל רשת צי הצללים שלהן עדיין בתוקף, מדוע אותן מכליות ממשיכות לפעול כמעט בלי הפרעה? האם מדובר בהחלטה אמריקנית להימנע מאכיפה בתקופת ההבנות, או שקיים הסבר אחר?

בתוך כך, אולי וושינגטון בימים האחרונים משדרת קו תקיף יותר כלפי טהרן, אך התמונה שאנו מציגים הערב מעלה סימני שאלה משמעותיים באשר לפער בין המדיניות המוצהרת של ארצות הברית לבין האכיפה בפועל.
