העולם שאנו מכירים רצוף במוצרים שנוצרו ללא כוונה תחילה, כתוצאה מניסויים שנכשלו, תאונות קטנות או פתרון בעיות יומיומיות. אחד הסיפורים המפורסמים ביותר בתחום הרפואה הוא גילויו של אלכסנדר פלמינג, שהבחין כי עובש שחדר לצלחת פטרי במעבדתו קטל חיידקים סמוכים, מה שהוביל לפיתוח האנטיביוטיקה.

בתחום אחר לגמרי, המיקרוגל הומצא לאחר שפרסי ספנסר הבחין שחטיף שוקולד נמס בקרבת מכשירי רדאר, ואילו הטפלון המוכר לנו מהמחבתות נוצר בטעות על ידי רוי פלנקט בעת מחקר על חומרי קירור.
גם עולם האביזרים האישיים מבוסס לעיתים על מקרים דומים. ג'ורג' דה-מסטרל המציא את הסקוץ' לאחר שחקר קוצים שנדבקו לפרווה של כלבו, בעוד ארל דיקסון יצר את הפלסטר בניסיון לסייע לאשתו בטיפול בפציעות מטבח תכופות.

במקביל, רות וייקפילד הוסיפה בטעות שוקולד לבלילה של עוגיות, ובכך יצרה את עוגיית השוקולד-צ'יפס הראשונה. ספנסר סילבר, שחיפש דבק חזק, יצר דווקא חומר דביק חלש שהפך מאוחר יותר לבסיס של פתקי ה-Post-it.
ההיסטוריה המדעית רצופה בעוד מקרים מרתקים. וילהלם רנטגן גילה את צילומי הרנטגן בעת ניסוי בשפופרות חשמליות, והארי קובר גילה את הדבק המהיר בזמן עבודה על כוונות פלסטיק במלחמת העולם השנייה.

ג'יימס רייט יצר חומר גמיש ומוזר במהלך מחקר בזמן מלחמה שהפך לצעצוע ה"סליים", וקפיץ של צעצוע שנפל והמשיך לנוע העניק השראה ליצירת ה"סלינקי". גם צבע סינתטי נוצר מניסיון כושל לייצר תרופה, וזכוכית בטיחות התפתחה לאחר שמיכל זכוכית שנפל והכיל שכבת פלסטיק עורר השראה לעיצובים עמידים יותר.
תחומים רבים נוספים חייבים את התפתחותם לרגעים כאלה, החל מפיתוח הקוצב הלבני כתוצאה מניסויים במכשירים חשמליים, דרך המצאת גפרורי החיכוך ועד לצ'יפס תפוחי האדמה שנולד כפתרון לדרישת לקוח.
