לזה לא ציפיתם: החרק שרובנו מפחדים ונגעלים ממנו עשוי להיות דווקא זה שיציל את חיים ברגע האמת. חוקרים מאוסטרליה פיתחו תיקנים סיבורגיים, מעין שילוב בין חרק חי למכונה, המצוידים במערכות הזרקה זעירות ומצלמות. הפיתוח החדש, שזכה לכינוי "פארא-בורגס", נועד לסייע לצוותי חילוץ והצלה להעניק טיפול רפואי מציל חיים לאנשים הלכודים מתחת להריסות או במקומות צפופים שקשה מאוד להגיע אליהם.
Scientists from the University of Queensland and the University of New South Wales are turning cockroaches into tiny, high-tech search-and-rescue cyborgs. pic.twitter.com/QWkQ2bl4Tg
— Channel 4 News (@Channel4News) August 27, 2026
המדענים הסבירו כי למרות התדמית השלילית של התיקן, הגמישות והעמידות שלו הופכות אותו לכלי העזר היעיל ביותר בשטח, כזה שאף רובוט מודרני לא מצליח להשתוות אליו בביצועים, ביכולת התמרון ובצריכת האנרגיה הנמוכה. כדי לשלוט בתיקנים, החוקרים משתילים אלקטרודות במערכת העצבים שלהם, מה שמאפשר למפעיל אנושי לנווט אותם מרחוק בדיוק רב.
הניסוי בוצע על תיקני ענק חופרים מצפון קווינסלנד, שהם המין הכבד ביותר בעולם ומגיעים לאורך של כמעט תשעה סנטימטרים. הגודל הפיזי הזה קריטי מכיוון שהוא מאפשר לחרק לשאת על גבו "תרמיל" טכנולוגי הכולל מזרק, מצלמה ואלקטרודות מבלי שכושר התנועה שלו ייפגע. השליטה בתיקן מתבצעת בשיטה של השתלת אלקטרודות ישירות במערכת העצבים שלו. לאחר שהתיקן מורדם ועובר את תהליך ההשתלה, המפעילים יכולים לשלוח אותות חשמליים קטנים שמגרים את העצבים ומנווטים את החרק ימינה, שמאלה או קדימה לפי פקודה.
במשימות חילוץ עתידיות התכנון הוא להשתמש בצוותים של תיקנים, כאשר תיקן אחד ישמש כ"תצפיתן" עם מצלמה שתפקידו לאתר את הלכוד בתוך ההריסות, ותיקן שני ישמש כ"חובש" שנושא את התרופה ומוזרק מרחוק ברגע שהוא מגיע למרחק של עד 15 סנטימטרים מהמטרה. המשמעות של פיתוח כזה היא דרמטית עבור עולם רפואת החירום ומצבי קיצון. במקרים של רעידות אדמה או קריסת מבנים, לכודים עלולים להמתין שעות ואף ימים עד שצוותי חילוץ אנושיים יצליחו להגיע אליהם פיזית.
במצבים של תגובה אלרגית חריפה, התקפי אסתמה או הכשות נחש בתוך הריסות, מדובר בזמן שלכודים פשוט לא יכולים להרשות לעצמם. התיקנים הסיבורגיים מאפשרים "לייצב" את מצבו של הפצוע בשטח ובזמן אמת, מה שעשוי להעניק למחלצים את הזמן היקר הדרוש להשלמת פעולות החילוץ המורכבות. המדענים בחרו בתיקנים חיים ולא ברובוטים משום שגם הטכנולוגיה המתקדמת ביותר כיום לא מצליחה לחקות את היכולת הטבעית של החרק לשרוד תנאים קשים, להשתחל לסדקים זעירים ולפעול לאורך זמן ללא צורך במקור אנרגיה חיצוני כבד.
בעתיד החוקרים אף שואפים להפעיל נחילים שלמים של תיקנים שיעבדו ברשת תקשורת אחת, יסרקו מבנים שלמים במהירות ויצמצמו משמעותית את זמן התגובה הרפואי באזורי אסון שבהם כל שנייה קובעת
