אנו נמצאים ערב בחירות, ובמסיבת העיתונאים האחרונה שלו בחר ראש הממשלה בנימין נתניהו לפנות ישירות לציבור הישראלי עם מסר פשוט וברור: הצורך בהקמת ממשלה לאומית רחבה. "די לחרמות", אמר נתניהו, והושיט יד לחיבורים פוליטיים שכה נדרשים כעת למדינת ישראל. אלא שהתשובה מהצד השני לא איחרה לבוא, והיא הוכיחה שוב כי ישנם גורמים שמקדשים את הפירוד.

התגובה העלובה והמסיתה של גדי איזנקוט לקריאת האחדות חושפת את פרצופו האמיתי של המחנה. איזנקוט מוכיח פעם אחר פעם את צדקת דבריו של שותפו בני גנץ, כי איזנקוט רוצה ממשלה עם הערבים יותר מאשר ממשלה עם קבוצות של יהודים.
כפי שציין גם רביב דרוקר, איזנקוט קרוב הרבה יותר למנסור עבאס ולאחמד טיבי "חביביו", או ליאיר גולן שמאשים את חיילי צה"ל בהיותם "רוצחי תינוקות", מאשר לדמויות ממלכתיות וביטחוניות בימין הישראלי כמו ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר. ביום שבו מוצעת אחדות, איזנקוט והמחנה שלו בוחרים להפנות עורף.

לא רק פוליטיקאים בחרו להפנות עורף לאחדות, אלא גם התקשורת הממסדית. אותם ערוצים שמתלוננים השכם והערב על כך שראש הממשלה אינו מקיים מסיבות עיתונאים, החליטו להחרים את האירוע ולא להעביר את דבריו. מסיבת העיתונאים שודרה רק בערוץ 14 ובערוץ נוסף. הסיבה להחשכת המסכים פשוטה ומקוממת: באירוע הזה הוצג הסכם מהותי שמשפר את מעמדה של ישראל, ומבחינת מהנדסי התודעה באולפנים – מה שטוב לישראל משרת את נתניהו, ולכן חייבים להעלים אותו מהעין הציבורית.
ומהו אותו הישג שהתקשורת סירבה לשדר? מדובר בהסכם דרמטי שמשנה לחלוטין את התפיסה שהושרשה כאן בשבועות האחרונים. הוסבר לנו שוב ושוב כי ההתעקשות של נתניהו להישאר בלבנון עד לפירוק חיזבאללה תחבל במזכר ההבנות בין ארצות הברית לאיראן, ותפגע בנשיא דונלד טראמפ ובסגנו ג'יי די ואנס. המציאות הוכיחה את ההיפך המוחלט.

נתניהו הציב קו אדום ברור, והתוצאה היא גיבוי מלא מצד וושינגטון. הנשיא טראמפ ומזכיר המדינה מרקו רוביו מברכים ועומדים מאחורי ההסכם, שמשאיר את צה"ל בתוך רצועת הביטחון בלבנון. מעבר לגיבוי האמריקאי, קרה כאן דבר היסטורי: ההישארות של צה"ל נעשית כעת בברכתה המלאה של ממשלת לבנון.
ישראל איננה נתפסת היום כגורם כובש בלבנון, אלא ככוח שמוזמן על ידי הריבון הלבנוני להישאר בשטח ככל שיידרש כדי לבצע פעולה משותפת נגד חיזבאללה. ההכרה הלבנונית הזו קובעת כי איראן וחיזבאללה הם גורמים עוינים החותרים תחת אושיות המדינה, ולכן אינם רשאים לשבת על הגבול.

אם מחר בבוקר יקום גורם איראני וידרוש נסיגה ישראלית בטענה שהיא מפריעה להבנות עם אמריקה, התשובה כבר מונחת על השולחן בדמות ההסכם החתום. זהו לא הסכם שלום, אך זהו ניצחון מובהק שמגן על יישובי הצפון ומרחיק את איום הטרור. המהלך הזה יוצר כדור שלג חיובי שישפיע גם על רצועת עזה באותו עיקרון בדיוק: פירוז אויבים מנשקם וקביעת עובדות בשטח, למורת רוחם של מחרימי האולפנים ומתנגדי הממשלה הרחבה.
הטור נכתב על סמך הדברים שאמר פרשננו הפוליטי יעקב ברדוגו ב"מהדורת מוצ"ש" לליטל שמש.
