שימו לב למה שמתרחש במזרח התיכון. מצד אחד, ממשל טראמפ פועל לקדם הסכם עם איראן. בעיני רבים, מהלך כזה עלול להעניק לטהרן חבל הצלה מדיני וכלכלי, לחזק מחדש את הציר השיעי ולהשפיע על מאזן הכוחות בלבנון ובאזור כולו.
מן הצד השני, ארצות הברית מאותתת על רצון להעמיק את שיתוף הפעולה עם טורקיה, לרבות עסקאות נשק והידוק הקשרים האסטרטגיים.

במקביל עולות הערכות שונות לגבי תפקידה העתידי של סוריה החדשה בהובלת אחמד א-שרע המכונה אל-ג'ולאני, הנתמך בין היתר בידי אנקרה. התוצאה האפשרית היא מציאות אזורית מורכבת, שבה שני צירי כוח השיעי והסוני מתחזקים במקביל בעידודה של ארה"ב ובמרכז כל המערכה הזו ניצבת ישראל.
צריך לומר את האמת, נקלענו למציאות מדינית וביטחונית בעייתית. רק לפני זמן קצר ישראל הובילה מהלכים משמעותיים מול איראן, שהמחישו את יכולותיה המבצעיות והמודיעיניות ואת נחישותה למנוע את התגרענותה של טהרן. כעת, אנו מוצאים את עצמנו מול מציאות שבה בעלת בריתנו הקרובה ביותר מבקשת להגיע להסכם עם אותה איראן שעד לא מזמן עמדה במוקד העימות.

אם אכן ייחתם הסכם שאינו נותן מענה מספק לאיומים על ישראל, עלולות להיות לכך השלכות ביטחוניות כבדות משקל. מנקודת המבט הישראלית, קשה להתעלם מהתחושה שהמהלכים הללו מתגבשים מבלי שישראל תהיה שותפה מלאה לעיצובם, אף שמדובר בסוגיות הנוגעות ישירות לביטחונה הלאומי.
דווקא משום כך, על ההנהגה המדינית בישראל להסיק מסקנה אחת ברורה, מדינת ישראל אינה יכולה לבסס את ביטחונה על רצונן הטוב של מדינות אחרות, ידידות ככל שיהיו. עלינו להמשיך ולהעמיק את העצמאות הביטחונית שלנו, בייצור אמצעי לחימה, במלאים, בתעשיות הביטחוניות וביכולת לקבל החלטות ולפעול כאשר האינטרס הלאומי מחייב זאת.

מדינות פועלות לפי האינטרסים שלהן. גם אנחנו חייבים לפעול קודם כול לפי האינטרס הישראלי, כך שאף גורם בעולם לא יוכל להגביל את חופש הפעולה שלנו באמצעות תלות באספקת נשק, תחמושת או מערכות חיוניות.
לסיכום, המציאות האזורית משתנה במהירות, והאינטרסים של המעצמות משתנים יחד איתה. לכן, יותר מתמיד, ישראל חייבת להבטיח את עצמאותה הביטחונית, כך ששום מדינה, ידידה ככל שתהיה, לא תוכל להגביל את חופש הפעולה שלה או את יכולתה להגן על אזרחיה. הלקח פשוט, ידידות בין מדינות היא חשובה, אך ביטחון ישראל חייב להישען קודם כול על ישראל. עצמאות ביטחונית אינה מותרות, היא תנאי לקיומנו!
