בפוליטיקה הישראלית, צריך להסתכל על המציאות הלא הגיונית ולשאול מה ההיגיון שמאחוריה? זו בדיוק השאלה שעולה סביב סירובו העיקש של יו"ר הכנסת אמיר אוחנה להפעיל את הנוהל החריג שיאפשר להעביר את חוק התקשורת למרות אלפי ההסתייגויות שהוגשו נגדו.
2+הרי מדובר בנוהל פרלמנטרי מקובל, שנעשה בו שימוש בעבר במקרים שבהם האופוזיציה מנסה לשתק הליך חקיקה באמצעות הצפת הסתייגויות. לא המצאה חדשה, לא מהלך חסר תקדים ולא "קץ הדמוקרטיה". אז מדוע אוחנה מתנגד?
"אוחנה הבטיח לערוץ 12 שחוק התקשורת של הימין לא יעבור"
התשובה הרשמית לא ממש מספקת. לחלק מהשואלים הוא עונה כי הוא חושש מבג"צ (טוב לדעת) לחלק הוא עונה שאין לכך תקדים (יש!) ולאחרים הוא אומר כי הוא מטפל (תודה באמת) הרי אם הממשלה מאמינה בחוק, אם שר התקשורת מקדם אותו, אם חברי הקואליציה תומכים בו, ואם ברור לכל שההסתייגויות נועדו בעיקר לעכב – מדוע דווקא יו"ר הכנסת בולם?
2+כאן נכנסת התמונה הגדולה. יותר ויותר גורמים בליכוד טוענים כי אוחנה עסוק יותר מכל בארבע השנים האחרונות ביום שאחרי בנימין נתניהו. כל כתב פוליטי יודע שעוד לא היה יו"ר כנסת, שניצל את מעמדו לסדר אישורי כניסה קבועים למתפקדי הליכוד כמו אוחנה. לא היה יו"ר שהגיע עם הפמליה שלו ורכב השרד לכל אירוע של חבר מרכז כמו היו"ר הנוכחי.
אבל זה הרבה מעבר לכך, קשה להתעלם מהעובדה שאוחנה בונה בשנים האחרונות פרופיל ממלכתי, מתון ומקובל על מוקדי הכוח שמחוץ למחנה הלאומי. ומי הם אותם מוקדי כוח? בראש ובראשונה התקשורת הישנה, ובמרכזה ערוץ 12. אוחנה מבין היטב את מה שכל פוליטיקאי בכיר מבין: כדי לנצח בפריימריז בליכוד צריך את המתפקדים, אבל כדי להיות ראש ממשלה צריך גם לגיטימציה ציבורית רחבה יותר. הוא יודע שהדרך ללשכת ראש הממשלה אינה עוברת רק במרכז הליכוד אלא גם דרך האולפנים, המהדורות והפרשנים שמעצבים את דעת הקהל.
2+ומכאן עולה השאלה המתבקשת: האם הוא באמת ירצה להיות האיש שחתום על קידום חוק שנתפס בערוץ 12 כאיום ישיר על האינטרסים שלו? קשה שלא לשים לב לכך שערוץ 12 מנהל קמפיין אגרסיבי נגד החוק כמעט מדי ערב. במהדורות, בפאנלים ובכתבות. מבחינתו מדובר במאבק אסטרטגי. מי שמבקש בעתיד יחס הוגן, או לפחות פחות עוין, ממוקדי התקשורת החזקים בישראל, עשוי לחשוב פעמיים לפני שהוא מסייע להעביר חוק כזה.
זה מסביר היטב מדוע אוחנה גורר רגליים, ועושה הכל כדי שהכנסת תתפזר לפני שהועדה של דיסטל תסיים את עבודתה. כי אם ההתנגדות אינה עניינית, ואם הנוהל החריג הוא כלי מקובל, ואם הקואליציה רוצה בחוק – נשארת רק השאלה למי מועיל העיכוב.
והתשובה, לפחות כרגע, לא ממש מחמיאה לאמיר אוחנה. אולי הוא כבר עסוק בבחירות שעדיין לא הוכרזו. אולי הקרב על ראשות הליכוד כבר החל, ורק הציבור עדיין לא עודכן בכך.מה שבטוח אוחנה כבר הוכיח שהוא לא מתאים לתפקיד. המחנה הלאומי לעולם לא יעמיד בראשו את מי שעובד עבור תקשורת השמאל.
