עבור נבחרת נורווגיה, מונדיאל 2026 הוא הרבה יותר מעוד טורניר כדורגל. הוא מסע בזמן. ביום שלישי האחרון בבוסטון, כאשר ה"לאנדסלאגט" עלו על כר הדשא, נרשם רגע נדיר בהיסטוריה של גביע העולם: שלושה שחקנים בהרכב הפותח הם בניהם של כוכבי העבר ששיחקו יחד באותה נבחרת בדיוק, באותו מקום, במונדיאל 1994.

ארלינג הולאנד, אלכסנדר סורלות' וקריסטיאן ת'ורסטבד מובילים כיום את נורווגיה, בזמן שאבותיהם , אלף-אינגה הולאנד, גוראן סורלות' ואריק ת'ורסטבד, צופים בהם מהיציע. עבור המשפחות הללו, מדובר במאבק לתיקון היסטורי להדחה האכזרית משלב הבתים ב-1994. דאז, אירלנד, איטליה ומקסיקו, שצברו 4 נקודות כל אחת בדיוק כמו הנורווגים, עלו לשמינית הגמר. נורווגיה דורגה במקום האחרון והודחה מהטורניר בשל מספר שערי הזכות הנמוך ביותר (שער אחד בלבד).
הדמעות של אריק ת'ורסטבד
שוער העבר האגדי, אריק ת'ורסטבד, הודה בראיון גלוי לב כי התקשה לעצור את הדמעות כשראה את בנו קריסטיאן עולה למגרש. "זה רגע של גאווה עצומה, אבל גם של חרדה גדולה", סיפר אריק. "בתור שוער עבר, אתה תמיד חושב על הצד השלילי: מה אם הוא יגרום לפנדל בדקה האחרונה? למרבה המזל, הפעם זה נגמר בסיפור הצלחה מרגש".

סיפורו של קריסטיאן ת'ורסטבד הוא אולי המרתק מכולם. הקשר כמעט ויתר על קריירת הכדורגל לאחר שאף מועדון בנורווגיה לא גילה בו עניין, והוא כבר נרשם ללימודים אקדמיים באוניברסיטה בניו המפשייר. שיחת טלפון אחת של אביו למאמן קבוצת ויקינג סטוונגר העניקה לו מבחן של שבוע אחד, שהפך לחוזה מקצועני ומשם לקריירה בינלאומית מזהירה.
הסוד הנורווגי והאל הנורדי
הדומיננטיות של הספורטאים הנורווגים על הבמה העולמית אינה מקרית. כפי שמסבירים האבות, הסוד טמון בחינוך הספורטיבי שמעודד ילדים להתנסות במגוון ענפים ללא לחץ להישגיות בגיל צעיר. אלכסנדר סורלוט, למשל, היה מחליק מהיר על קרח בנבחרת הלאומית עד גיל 12, ורק אחר כך בחר להתמקד בכדורגל – בחירה שהשתלמה לו ולאביו.


נבחרת נורווגיה קמה לתחייה – ורוצה להוכיח שהיא מהטובות בעולם
מעל כולם ניצב כמובן ארלינג הולאנד, שההילה שלו כ"אל נורדי" והמספרים הבלתי נתפסים שלו (יותר משער למשחק במדים הלאומיים) הופכים את נורווגיה לסוס השחור של הטורניר. עבור האבות, שחולקים זיכרונות משותפים כשותפים לחדר ב-1994, המונדיאל הזה הוא הזדמנות ליהנות מהרגע. כפי שסיכם גוראן סורלות': "אנחנו פשוט מקווים שהם יגשימו את החלומות שלהם. אם לא, נחזור לכאן בעתיד – אבל הפעם כסבים".



