דיון סוער נרשם היום (שלישי) במסגרת עדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כאשר עו"ד שרון קליימן ועו"ד עמית חדד הטיחו בפרקליטות כי הם מייצרים "תזה חדשה" בכל הנוגע לסעיפי השוחד, וזאת תוך כדי הדיון המשפטי המורכב שמתנהל בחודשים האחרונים.
4+במרכז הדיון עמדה טענת ההגנה כי התביעה מנסה לייחס לנתניהו עבירת "כריכה" שלא מופיעה בכתב האישום המקורי. עו"ד שרון קליימן התמקדה בסעיף 44 לכתב האישום, שלטענתה עומד בסתירה לטענות התביעה הנוכחיות.
"בסעיף 44 כתוב במפורש 'הגם שהנאשם לא ביקש או התנה שוחד הוא לא חדל מהשיח', ועכשיו מוצגת לו בחקירה הנגדית תזה חדשה – אתה כרכת. אם לטענת התביעה שינוי ניכר לטובה בסיקור הוא מתת, אז שיחליטו – או שהוא ביקש, או שכתוב בכתב האישום שהוא לא ביקש", הטיחה קליימן.
4+עו"ד עמית חדד הוסיף וטען כי אין דרך ליישב בין העובדות בכתב האישום לבין טענות הפרקליטות בדיון, אולם התובע, עו"ד אלון גילדין, דחה זאת וטען כי מדובר בפירוט עובדתי של אופן השיח עם מוזס כפי שמופיע בסעיף 42 לכתב האישום, וכי יש להבחין בין ה"שיחה הרביעית" – בה נטען לשוחד, לבין השיחה החמישית.
העימות גלש למאבק על הצגת נתונים, כאשר עו"ד ז'ק חן דרש להציג לנתניהו מסמכים שיסתרו את המצגת השיווקית שהציג אילן ישועה בנוגע לחשיבות אתר "וואלה". חן טען כי התביעה הציגה נתונים מטעים והשתמשה בסטטיסטיקות שבעל האתר עצמו לא סמך עליהן.
4+"הציגו לו נתון שהוא לא מכיר עם תזה. אנחנו מראים לו שלא כך הוא מפי האתון עצמו [ישועה]. ככה מגלים אמת וככה עושים משפט", הצהיר חן, תוך שהוא משתמש בציטוט מ"בן דודי ויני" כלפי התביעה. התובעת יהודית תירוש התנגדה, בטענה שנתניהו כבר השיב שאינו מכיר את הנתונים, ולכן אין הצדקה להרחיב את הדיון.
במהלך הוויכוחים, עלה הדיון על "שיטת העבודה" של הסנגורים. ז'ק חן הציע לשופטים לייעל את הדיון על ידי כך שנתניהו יקרא בעצמו עמודים מהפרוטוקול, אך נתקל בהתנגדות מצד השופטים והתביעה שחששו מבלבול של העד. חן הלין על השחיקה הרבה באולם ועל הדרך שבה התנהלות התביעה מחייבת את ההגנה לעבוד בשיטת "הטיפטוף", מה שפוגע ביכולתו של העד להציג תשובה שלמה.
4+העו"ד הציג כדוגמה את עניין דובר רה"מ לשעבר רן ברץ, שם לטענתו כבר נקבע בעבר שיש להשלים את התמונה. כמו כן, עו"ד שרון קליימן ניסתה להכניס לדיון הקשרים רחבים יותר כמו חוק קרעי וערוץ 14, ניסיון שסוכל על ידי התביעה. נתניהו עצמו ביטא תסכול ואמר: "כבודכם, אני לא מבין. אני לא משפטן, אז אני מראש מודה שאני לא יודע על אילו אבנים אני דורך כאן כדי לחצות את הנחל הזה".
המאבק הנוכחי הוא לא רק על פרטי מסמכים, אלא על הסטנדרט של הגינות משפטית. המבחן שאותו מפעיל בית המשפט – "השלמת התמונה" – עומד כעת למבחן, כאשר ההגנה דורשת שהוא יהיה אחיד לכל הצדדים.
4+התקדים שנוצר בתיקים אחרים, משמש את ההגנה כנימוק מרכזי לכך שמותר להם להשלים את התמונה שהוצגה בצורה חלקית. המשמעות המהותית היא שהמשפט הפך למאבק על הנרטיב שיישאר בפרוטוקול הסופי.
אם ההגנה לא תורשה להציג את התמונה המלאה, הגרסה שתישאר היא שנתניהו לא ידע על נתונים מסוימים, בעוד שההגנה שואפת להוכיח שהנתונים הללו היו מופרכים. כך הפכה הפרוצדורה – מה מותר להציג ומה מותר לשאול – למרכיב מרכזי שמשפיע על האופן שבו ייסגר תיק 2000.
