במשך חודשים סיפרו לנו שהכדורסל הישראלי השתנה. שהמרכז זז. שהכוח עבר צד. שהפועל תל אביב היא כבר לא עוד יריבה של מכבי תל אביב, אלא הקבוצה הבכירה בישראל. ואז הגיע משחק מספר 1 בגמר הפלייאוף והזכיר לכולם אמת ישנה: עד שמישהו לוקח למכבי את הצלחת מהידיים, היא עדיין בעלת הבית.
3+
מכבי ת"א גברה 75:96 על הפועל ת"א במשחק הראשון בגמר הפלייאוף
זה לא היה רק ניצחון. זו הייתה תזכורת. תזכורת לאופן שבו מכבי תל אביב נראית כשהיא מגיעה לסדרת אליפות. ממוקדת יותר, מחויבת יותר ובעיקר כזו שמבינה בדיוק מה היא רוצה לעשות בכל פוזשן. בעוד הפועל הגיעה עם לא מעט ביטחון שנבנה לאורך עונה אירופית מרשימה, הצהובים הגיעו עם תוכנית משחק ברורה והוציאו אותה לפועל כמעט בצורה מושלמת.
הפער הגדול ביותר לא היה בכישרון, אלא בהתאמות. עודד קטש זיהה מהר מאוד את נקודות התורפה של הפועל ותקף אותן ללא רחמים. מכבי חדרה שוב ושוב לצבע, יצרה יתרונות דרך הפיק אנד רול והכריחה את ההגנה האדומה לקבל החלטות שהיא לא הצליחה לעמוד בהן. בצד השני, דימיטריס איטודיס ניסה הרכבים שונים, חילופים שונים ורעיונות שונים, אבל שום דבר לא באמת שינה את תמונת המשחק.
3+הסיפור של הערב היה אולי דווקא הסגלים החסרים. מכבי הופיעה ללא כמה מהשחקנים המשמעותיים שלה ועדיין נראתה כמו קבוצה שלמה. הפועל, לעומתה, גילתה עד כמה היא תלויה בשחקנים שלא היו שם. ברגע שמיצ’יץ’ התקשה, מדר לא הצליח להשתלט על המשחק והכלים ההתקפיים היו מוגבלים, לא נשאר לאדומים פתרון אמיתי לבעיות שמכבי הציבה בפניהם.
איפה לונדברג היה האיש שסימל יותר מכל את ההבדל בין הקבוצות. הוא שלט בקצב, קיבל את ההחלטות הנכונות והשרה תחושת ביטחון על כל הסובבים אותו. מנגד, ואסיליה מיצ’יץ’ נראה מתוסכל, איבד כדורים ונכנס לאחד מאותם משחקים שבהם שום דבר לא מתחבר. כשמוביל המשחק של צד אחד נראה בשליטה מוחלטת ושל הצד השני נראה אבוד, קשה מאוד לנצח משחק גמר.
3+גם ברמת האינטנסיביות ההבדלים היו בולטים. מכבי הייתה ראשונה כמעט לכל כדור אבוד, אגרסיבית יותר בהגנה ורעבה יותר בריבאונד. הנתונים היבשים מספרים על שליטה בריבאונד ההתקפה ועל כמות גדולה של איבודי כדור של הפועל, אבל מי שראה את המשחק הרגיש בעיקר את פער האנרגיות. במשך דקות ארוכות זה נראה כמו קבוצה שמאמינה שהיא בדרך לאליפות מול קבוצה שמחכה שהמשחק יסתדר עבורה.
ועדיין, חשוב לזכור שזו רק המערכה הראשונה. להפועל יש מספיק כישרון כדי לחזור לסדרה, ויש לה מאמן מנוסה מספיק כדי לבצע התאמות. מדר, ג’ונס ומיצ’יץ’ לא ישחקו כך בכל ערב. השאלה הגדולה היא האם מדובר ביום רע חד פעמי או בסימפטום לבעיה עמוקה יותר שנחשפה דווקא ברגע הכי חשוב של העונה.
3+כי אם יש לקח אחד ממשחק מספר 1, הוא שמכבי תל אביב עדיין מחזיקה בנכס החשוב ביותר בכדורסל הישראלי: היכולת להגיע לרגעי ההכרעה ולהיראות בהם טבעית לחלוטין. בדיוק כמו פעם. בדיוק כמו בשנות ה-80. בדיוק כמו קבוצה שיודעת שהאליפות היא לא חלום, אלא ה"לחם והחמאה".
