שופט בית המשפט העליון בדימוס יוסף אלרון הגיש היום (שני) תגובה רשמית לעתירות נגד כניסת מיכאל רביליו לתפקיד מבקר המדינה, כאשר הראשון פנה לבית המשפט בבקשה למתן סעד ביניים שיקפיא את המהלך, תוך שהוא מאמץ את עמדת העותרים בנוגע לליקויים שנפלו בהצבעה השנייה במשכן הכנסת. מדובר בהתפתחות משמעותית המערערת את הליך המינוי שנראה עד כה כעובדה מוגמרת.
1+אלרון בחר למקד את תגובתו במישור הפרוצדורלי-חוקתי בלבד. בתגובה קצרה וחדה שהגיש לבית המשפט, הוא מבהיר את עמדתו: "המשיב אלרון מצטרף לטענות העותרים ככל שהן מתייחסות לאי חוקיות ההצבעה השנייה, שנערכה במשכן הכנסת. כמו כן המשיב אלרון מצטרף לבקשה למתן הסעדים המפורטים בעתירות ובכלל זה לסעד הביניים של הקפאת כניסת המשיב 4 (מיכאל ראבילו, א״ג) לתפקיד מבקר המדינה."
הפגמים שאליהם מתייחס אלרון נחלקים לשני מישורים טכניים-משפטיים: ראשית, הטענה להפרת עקרון החשאיות בהצבעה, אשר נועדה להבטיח כי חברי הכנסת יצביעו ללא מורא וללא לחצים. שנית, הפגם הפרוצדורלי בסבב הבחירה השני – הטענה כי הסבב התקיים בניגוד לתקנון הכנסת או ללא התנאים הנדרשים כדי להכריע את הבחירה. מבחינת אלרון, אם ההצבעה עצמה נגועה באי-חוקיות, אין משמעות לתוצאה – והמינוי כולו בטל.
1+באופן מעורר עניין, אלרון בחר במודע לא להצטרף לטענות ניגוד העניינים החמורות שהעלתה חברת הכנסת נעמה לזימי. התנערות זו מסמנת אסטרטגיה משפטית ממוקדת: במקום להסתבך בבירור קשרים אישיים או חשד לניגוד עניינים – דיון מורכב וסובייקטיבי – הוא מציב בפני בג"ץ עובדה טכנית מוחלטת: ההליך לא היה חוקי, ולכן אין להכשיר את המינוי בשום מחיר.
