ברמה הארצית מובילים את מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) אליס ויידל וטינו כרופאלה, אך בסקסוניה-אנהלט יש למפלגה פנים אחרות: אולריך זיגמונד, המועמד שלה לראשות ממשלת המדינה. אחרי ההישג ההיסטורי בקלפי, זיגמונד הפך מדמות אזורית יחסית לא מוכרת לאחד השמות המדוברים בפוליטיקה הגרמנית – ולמי שעשוי להפוך את כוחה האלקטורלי של מפלגת הימין הקיצוני לכוח שלטוני ממשי.
מי הוא אולריך זיגמונד?
זיגמונד, בן 35, נולד בסקסוניה-אנהלט ונכנס לפרלמנט המקומי כבר בשנת 2016. מאז הוא התקדם בהדרגה בצמרת ה-AfD במדינה והפך לאחת הדמויות הבולטות ביותר שלה במזרח גרמניה, עד שנבחר להוביל את המפלגה בבחירות ולהיות מועמדה לראשות ממשלת סקסוניה-אנהלט.
בניגוד לחלק מהדמויות המזוהות עם הימין הקיצוני בגרמניה, זיגמונד מקפיד בדרך כלל על סגנון רגוע, מלוטש ופחות מתלהם. הוא מרבה להציג את עצמו כמי שמבקש לעסוק ביוקר המחיה, ביטחון, הגירה ושירותים ציבוריים, ולא רק בסוגיות האידיאולוגיות שמזוהות עם AfD.
זיגמונד למד פסיכולוגיה עסקית, תחום שעוסק בין היתר בהתנהגות ארגונית, קבלת החלטות ושיווק, ובתקשורת הגרמנית קושרים לא פעם בין ההכשרה הזאת לבין האופן המחושב שבו הוא בונה את המסרים והתדמית הפוליטית שלו.
התדמית הזאת הפכה לחלק משמעותי מהכוח הפוליטי שלו. זיגמונד מנסה להציג את המפלגה כחלופה שלטונית ולא רק כמפלגת מחאה, ובסקסוניה-אנהלט נראה שהאסטרטגיה הזאת הצליחה להביא להישג חסר תקדים.
מאחורי התדמית המתונה: העמדות שמעוררות דאגה
למרות הסגנון המאופק והניסיון להציג את עצמו כפוליטיקאי ממלכתי, זיגמונד מזוהה עם קו נוקשה במיוחד בסוגיות הגירה וזהות לאומית. הוא תומך במדיניות "רמיגרציה" – מושג שבו משתמשים גורמים בימין הקיצוני בגרמניה לתיאור החזרה נרחבת של מהגרים למדינות מוצאם.
אחד האירועים שעוררו סביבו ביקורת חריפה היה השתתפותו במפגש בפוטסדאם בסוף שנת 2023, שבו השתתפו אנשי ימין קיצוני ונידונו בין היתר תוכניות להרחבת הרחקתם של מהגרים מגרמניה. עצם השתתפותו במפגש הפכה בהמשך לאחד הסמלים שבהם משתמשים מתנגדיו כדי לטעון כי מאחורי התדמית המלוטשת עומד קו פוליטי קיצוני בהרבה.
גם המפלגה שאותה הוא מייצג בסקסוניה-אנהלט נמצאת תחת ביקורת כבדה. סניף AfD במדינה סווג על ידי גוף ביטחון הפנים המקומי כגורם ימין קיצוני מובהק, דבר שמגביר עוד יותר את החשש במערכת הפוליטית מפני האפשרות שהמפלגה תהפוך לכוח שלטוני ממשי.
למה דווקא עכשיו גרמניה מודאגת?
החשש מזיגמונד ומ-AfD נובע לא רק מהעמדות שמזוהות איתם, אלא מהעובדה שהמפלגה כבר אינה כוח שולי. בבחירות בסקסוניה-אנהלט היא רשמה הישג היסטורי והפכה למפלגה הגדולה במדינה, בעוד ה-CDU של הקנצלר פרידריך מרץ נותרה הרחק מאחור.
התוצאה הזאת מקרבת את AfD יותר מאי פעם לעמדת כוח שלטונית ברמת אחת המדינות הפדרליות של גרמניה. גם אם יתר המפלגות ימשיכו לסרב לשתף איתה פעולה, עצם העובדה שכמעט מחצית מהמצביעים במדינה העניקו לה את קולם משנה את מאזן הכוחות ומציבה סימני שאלה סביב היכולת להמשיך לבודד אותה פוליטית.
בגרמניה מכנים את מדיניות החרם הפוליטי על AfD "חומת האש" – התחייבות של מפלגות המיינסטרים שלא להקים איתה קואליציה ולא להסתמך על תמיכתה. אלא שככל שכוחה האלקטורלי גדל, כך גם גובר הוויכוח בשאלה כמה זמן ניתן יהיה לשמור על החומה הזו.
עבור זיגמונד, ההישג בסקסוניה-אנהלט הוא גם קפיצת מדרגה אישית. הצלחה שלו להפוך את התמיכה ב-AfD לכוח שלטוני בפועל עשויה להפוך אותו מדמות אזורית לאחד הפנים הבולטות של המפלגה ברמה הארצית.
האיש שמכר את ה-AfD אחרת
אחד ההסברים להצלחה של זיגמונד נמצא דווקא בסגנון שבו בחר לנהל את הקמפיין. בתקשורת הגרמנית הוא תואר כ"מוכר הכריזמטי" של ה-AfD, פוליטיקאי שמקפיד על מסרים קצרים וברורים, נוכחות חזקה ברשתות החברתיות וקשר בלתי אמצעי עם הבוחרים.
במקום להסתמך רק על המסרים האידיאולוגיים המזוהים עם המפלגה, זיגמונד התמקד גם בנושאים שנוגעים לחיי היום-יום של המצביעים, ובהם יוקר המחיה, מצב הכלכלה, ביטחון והגירה. הקמפיין הזה סייע ל-AfD להרחיב את התמיכה בה מעבר לבסיס המסורתי שלה ולהגיע לקבוצות אוכלוסייה מגוונות יותר.
התוצאה בקלפי הראתה עד כמה האסטרטגיה הזאת הצליחה: המפלגה זכתה לתמיכה רחבה בקרב גברים ונשים ובקרב קבוצות גיל שונות, ובפרט רשמה הישגים בקרב צעירים ועובדים.
המבחן הבא: להפוך ניצחון לשלטון
למרות ההישג הגדול בקלפי, הדרך של זיגמונד לראשות ממשלת סקסוניה-אנהלט עדיין אינה מובטחת. ה-AfD אמנם הפכה למפלגה הגדולה במדינה, אך לא השיגה רוב מוחלט בפרלמנט המקומי ולכן היא זקוקה לתמיכה נוספת כדי להקים ממשלה.
כאן נכנסת לתמונה "חומת האש" של הפוליטיקה הגרמנית. המפלגות המרכזיות במדינה ממשיכות להצהיר כי לא ישתפו פעולה עם AfD, מה שמותיר את זיגמונד עם ניצחון אלקטורלי מרשים – אך ללא דרך פשוטה לתרגם אותו לקואליציה.
מבחינתו, זהו גם המבחן שיקבע את המשך דרכו הפוליטית. אם יצליח לפרוץ את הבידוד סביב AfD ולהפוך את המפלגה לכוח שלטוני בפועל, זיגמונד עשוי להפוך מאחד המנהיגים הבולטים במזרח גרמניה לדמות בעלת משקל ארצי.
הפנים של הדור הבא?
הניצחון בסקסוניה-אנהלט כבר הציב את זיגמונד במקום אחר בתוך AfD. לצד אליס ויידל וטינו כרופאלה, שמובילים את המפלגה ברמה הארצית, זיגמונד מציג מודל אחר: צעיר יותר, מלוטש יותר, ממוקד ברשתות החברתיות ובניסיון להפוך מסרים המזוהים עם הימין הקיצוני לחלק משיח פוליטי יומיומי.
וזו אולי הסיבה המרכזית לדאגה סביבו. מבחינת מתנגדיו, האיום אינו רק בעמדות שהוא מייצג, אלא ביכולת שלו להפוך אותן לנגישות יותר לקהלים שבעבר לא בהכרח הצביעו ל-AfD. אחרי התוצאה בסקסוניה-אנהלט, השאלה כבר אינה רק מי הוא אולריך זיגמונד – אלא עד כמה רחוק הוא עוד יכול להגיע.
