ביממה האחרונה, סביב הבחירות לתפקיד מבקר המדינה והסערה שהתחוללה בליכוד, נשמעו קולות רבים המבקרים את "חוסר העצמאות" של חברי הכנסת מהקואליציה. אך למען האמת, מביך לשמוע את הטענות הללו דווקא כלפי המפלגה הגדולה בישראל. כבר שנים שהמוסד שאמור להיות הדמוקרטי ביותר בישראל, הכנסת, מתנהל בצורה הפוכה לחלוטין, והביקורת הנוכחית היא לא יותר מצביעות פוליטית המנסה לצייר תמונה מעוותת של המציאות הפרלמנטרית.
2+הנתון שרבים נוטים לשכוח הוא שרוב חברי הכנסת המכהנים כיום מעולם לא נבחרו על ידי הציבור הרחב או על ידי מתפקדי מפלגתם. הם לא עברו פריימריז, לא התמודדו במרכז מפלגה ואפילו לא נבחנו על ידי ועדה ציבורית מסדרת. במקום זאת, הם נבחרו בשיטה של "איש אחד קובע", מנהיג המפלגה שמתייעץ מאחורי הקלעים עם עוזרים נאמנים או יחצנ"ים שמעולם לא נחשפו לציבור, ואינם נותנים דין וחשבון לאיש על שיקוליהם בשיבוץ המועמדים.
הרעה החולה הזו, שפוגעת ביכולת של נבחר ציבור לפעול לפי מצפונו, החלה דווקא בגוש שאוהב לכנות את עצמו "ליברלי דמוקרטי". שם, רוב המפלגות, ובהן "יש עתיד", "המחנה הממלכתי" ו"ישראל ביתנו", מורכבות מחברי כנסת שממונים כבר שנים על ידי ראש המפלגה בלבד. הם חייבים את מקומם, את מעמדם ואת עתידם הפוליטי לאדם אחד. לפי כל האינדיקציות, השיטה הזו עתידה להימשך גם במסגרות הפוליטיות החדשות-ישנות של נפתלי בנט או גדי איזנקוט.
2+כאשר מוסיפים לרשימה הזו את המפלגות החרדיות, את "עוצמה יהודית" וחלק מהמפלגות הערביות, מקבלים תמונה מדאיגה: רוב מכריע של יותר מ-70 חברי כנסת ממונים על ידי קומץ אנשים, פחות מעשרה. במקום פרלמנט דמוקרטי המייצג את דעת הקהל, הכנסת הפכה למעין "חברת אחזקות" שבה מספר נציגים מחזיקים בחבילות מניות הצבעה ומפעילים את הח"כים כבובות על חוט, ללא כל יכולת של הנבחרים לסטות מהקו שהוכתב להם מלמעלה.
אל מול המציאות הזו ניצבת מפלגת הליכוד, המפלגה היחידה שעדיין מנהלת מערכת בחירות פתוחה ודמוקרטית. 32 המנדטים של הליכוד הם הנציגים היחידים שעמדו למבחן הבוחר בשטח, בעוד שמפלגות כמו "הדמוקרטים" ומר"צ או "הציונות הדתית" עדיין מתלבטות אם להמשיך בשיטת הפריימריז או לעבור למינויים. בליכוד, הח"כ מחויב קודם כל למתפקדים שבחרו בו, מה שיוצר לעיתים מתחים פנימיים, אך זהו בדיוק סימן ההיכר של דמוקרטיה חיה.
2+לכן, לכל מי שמזדעק מכך שמזכירת סיעת הליכוד תדרכה ח"כים לגבי עמדת הסיעה בבחירות למבקר המדינה, כדאי להסתכל על התמונה הגדולה. לפני שמעבירים ביקורת על "משמעת סיעתית" במפלגה דמוקרטית, כדאי לבחון ממי מקבלים רוב חברי הכנסת האחרים את הוראותיהם כבר שנים רבות. רמת העצמאות של ח"כ שמונה על ידי יו"ר מפלגה היא אפסית לעומת ח"כ שנבחר בפריימריז, והגיע הזמן שהציבור הישראלי יבין מי באמת שומר על הדמוקרטיה.
