הסכם העקרונות שנחתם הלילה בין ישראל ללבנון מציב שורה של יעדים שאפתניים לעתיד, אך נכון לעכשיו אינו משקף שינוי מיידי במציאות הביטחונית בשטח. מדובר במסגרת שנועדה להתוות כיוון להמשך הדרך, ולא בהסדרה שכבר מיושמת בפועל. המשמעות היא שבטווח הקרוב חיזבאללה צפוי להמשיך בניסיונותיו לפגוע בישראל ובכוחות צה"ל, בעוד ישראל תמשיך בפעילותה הצבאית בדרום לבנון.
היעד הוא פירוק חיזבאללה מנשקו בכל רחבי לבנון, כאשר הפסקת האש מותנית בסילוק מוקדם של מחבלי חיזבאללה מכל המרחב שמדרום לליטאני וביצירת מרחב מפורז. במקביל, צה"ל ימשיך בשלב זה את האש ואת פעילותו בשטח.
השטח המדובר הוא אזור הביטחון בלבנון עד הקו הצהוב, כולל מרחב הבופור, וללא חזרת האוכלוסייה. זאת לצד המשך סיכול תשתיות הטרור בשטח וחופש פעולה לישראל, בגיבוי אמריקאי, לתקוף בביירות בתגובה על ירי לעבר יישובים ושטח ישראלי.
אם זה אכן יתממש, המשמעות היא שצה"ל לא ייסוג לאחור ולבנון תקבל את הנוכחות הישראלית בשטח. חיזבאללה, כמובן, לא יקבל זאת, ולכן הסיכוי שהמהלך יתממש במלואו קלוש מאוד. עם זאת, הוא משאיר לישראל את חופש הפעולה באזורים שבהם היא פועלת כיום.
כל הצדדים מצהירים שאם התהליך הזה יושלם, ובקצהו יושג היעד של פירוק חיזבאללה מנשקו, ישראל ולבנון יתקדמו להסכם בין המדינות שיתבסס על הסכמי אברהם, ואולי אף להסכם שלום מלא בין ישראל ללבנון.
לסיכום, זהו הסכם טוב משום שמדינת לבנון מקבלת את הנוכחות שלנו ואת שיטוח דרום לבנון עד קו הליטאני. הסיכוי שחיזבאללה יתפרק מנשקו הוא, לדעתי, קלוש מאוד, ולכן המשימה שלנו היא ליצור רצועת ביטחון משוטחת מהגבול ועד הליטאני, מבלי שהאוכלוסייה הלבנונית תחזור לבתיה.
חיזבאללה ימשיך לשגר, ימשיך לנסות לפגוע בכוחותינו, ואנחנו נצטרך למצוא את העיתוי המתאים כדי לחזור ולתקוף אותו במעוזיו שבעומק לבנון.
כעת צריך לראות כיצד הדבר ישפיע בתוך לבנון עצמה, משום שחיזבאללה לא יישב על הגדר ויצפה בנו מפרקים אותו, ועוד עם חותמת רשמית של המדינה הלבנונית.
