ענף התעופה הישראלי, שגם ככה עבר לא מעט טלטלות בשנים האחרונות, עומד בפני אתגר חדש שכולנו צפויים להרגיש בדרך לחופשה הבאה שלנו. לפי הדו"ח האסטרטגי החדש של משרד התחבורה לשנת 2050, נמל התעופה בן גוריון פשוט לא יוכל להתמודד לבדו עם כמות הנוסעים העתידית של ישראל.
4+גם אחרי כל ההרחבות והשדרוגים שמתוכננים כיום, הקיבולת המקסימלית של נתב"ג צפויה לעמוד על כ- 40 מיליון נוסעים בשנה בלבד. הבעיה הגדולה היא שהתחזיות של משרד התחבורה מדברות כבר על בין 50 ל-90 מיליון נוסעים בשנה עד שנת 2050. במילים פשוטות, מדינת ישראל מתקרבת במהירות למצב שבו יהיה הרבה יותר ביקוש לטיסות מאשר יכולת אמיתית של התשתית לקלוט את כל הנוסעים בשער האווירי הראשי.
למה זה משפיע ישירות על המחירים?
הדו"ח מתייחס גם למה שהצרכנים בישראל כבר מכירים היטב מתקופות מתוחות מבחינה ביטחונית: ברגע שחברות התעופה הזרות מצמצמות או מבטלות את הטיסות לישראל, השוק כולו נשען כמעט רק על החברות המקומיות.
התוצאה של המצב הזה היא פחות תחרות בשמיים, פחות מושבים פנויים במטוסים ומחירי טיסות שמזנקים במהירות למעלה. במשרד התחבורה מזהירים שהתסריט הזה עלול לחזור על עצמו גם בעתיד, ולכן המדינה תצטרך למצוא דרכים ומנגנונים מוסדרים כדי לשמור על רציפות הטיסות ועל מחירים סבירים והגיוניים לציבור גם בתקופות משבר. במקביל לעומס בשדות, הדו"ח מצביע על בעיה פחות מוכרת בציבור אבל משמעותית מאוד לענף: מחסור עתידי חריף בטייסים אזרחיים בשוק המקומי.
4+כיום אין בישראל בית ספר אזרחי מוסדר ומקצועי לטיסה, ובמקביל הפעילות של התעופה הפנים ארצית הסדירה והלא סדירה הולכת ומצטמצמת. גם עתידו של שדה התעופה בהרצליה, ששימש במשך שנים ארוכות כמרכז הכשרה והדרכה מרכזי לטייסים החדשים, עדיין לא ברור וצפוי להיסגר. המשמעות לטווח הארוך היא שחברות התעופה בישראל עלולות להסתמך הרבה יותר על הכשרות חיצוניות ויקרות בחו"ל או לחלופין על העסקת טייסים זרים .
אז מה הפתרון המתוכנן?
על פי הדו"ח והתוכנית האסטרטגית של משרד התחבורה לשנת 2050, להלן כל הפתרונות המפורטים המוצעים כדי להתמודד עם צפי הגידול בתנועת הנוסעים והכשלים בענף התעופה בישראל:
1. פתרונות תשתיתיים ופריסה ארצית
• הקמת נמלי תעופה בינלאומיים חדשים: נקבעה חובה להקמת שני נמלי תעופה בינלאומיים חדשים ומשלימים – אחד בצפון המדינה ואחד בדרום הארץ, במטרה להביא את הקיבולת הארצית הכוללת ליעד של 80 מיליון נוסעים בשנה עד שנת 2050 .
• חיבור תחבורתי ומסילתי מהיר: כדי למנוע פקקי ענק ותורים בדרך לטיסה, התכנון כולל חיבור ישיר של שדות התעופה העתידיים האלה ישירות לרשת הרכבות הכבדות והקלות ולמערכות תחבורה ציבורית מהירות (רכבות, אוטובוסים, חיבורי לילה ושבת) .
• הגדלת הקיבולת האפקטיבית של נתב"ג: קידום מגוון צעדים טכנולוגיים, רגולטוריים וכלכליים שיאפשרו להגדיל את יכולת הקיבולת של נתב"ג עצמו בתוך מגבלות השטח הקיימות.
4+2. פתרונות לניהול המשברים והמחירים (רציפות תפקודית)
• בלימת רווחיות עודפת ועליות מחירים בזמן חירום: היערכות משותפת של משרד התחבורה, משרדי ממשלה רלוונטיים אחרים ורשות התחרות כדי לייצר מנגנונים מוסדרים שימנעו מחברות התעופה הישראליות לגבות מחירי טיסה מופקעים ולייצר רווחיות חריגה בזמנים שבהם החברות הזרות מבטלות את הגעתן .
• מזעור נזקי סגירת המרחב האווירי: גיבוש תוכניות עבודה ותרחישים עתידיים כדי למנוע את ריתוק הנוסעים למקום הימצאם בעת משבר, ולשמור על רציפות תפקודית.
• תיאום מוגבר עם חיל האוויר: הגברת שיתוף הפעולה הניהולי והמבצעי עם חיל האוויר כדי לחלק בצורה יעילה יותר את המרחב האווירי הצפוף של ישראל בין צרכים ביטחוניים לטיסות אזרחיות, ובכך להגדיל את הקיבולת האווירית .
3. פתרונות למשבר הטייסים וכוח האדם
הסדרת מקורות הכשרה חלופיים לטייסים אזרחיים: לאור הירידה בתעופה הפנים ארצית והסגירה הצפויה של שדה התעופה בהרצליה (ששימש כבסיס ההדרכה המרכזי), התוכנית קובעת כי יש לבצע ניתוח עלויות מול תועלות ולהעמיד פתרונות כגון:
• הקמת בתי מוסדרים ומנחתים ייעודיים ללימודי טיסה ותעופה אזרחית קלה.
• גיבוש הסדרים מוסדרים להכשרת טייסים ישראלים בחו"ל .
• העסקת טייסים זרים בחברות ישראליות (כמקובל בתעופה העולמית) כדי להתגבר על המחסור המקומי.
4+4. פתרונות סביבתיים (תעופה ירוקה)
מעבר לדלקים חלופיים (SAF): היערכות לייבוא והטמעה של דלק תעופתי בר קיימא (Sustainable Aviation Fuel) והנעה מבוססת מימן כדי למזער את פליטות המזהמים של מטוסים מסחריים גדולים וחשמול התעופה הקלה: מעבר הולך וגובר להנעה חשמלית מלאה בענף התעופה הכללית והקלה, דבר שיביא גם להפחתה ניכרת ברמות הרעש סביב השדות והיישובים הסמוכים .
