עדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיק 2000 ממשיכה היום (שני), כאשר עם תחילת הדיון התקיים עימות מול התובע יונתן תדמור, סביב היכולת לכפות משמעת קואליציונית ומערכת היחסים עם מנוני מוזס. נתניהו ביטל את תזת התביעה לפיה גובשה תוכנית פעולה אופרטיבית לעצירת חוק "ישראל היום", הגדיר את המהלכים המיוחסים לו כ"תיבה ריקה", ועקץ את התובע שניסה לנתח את צעדיו המקצועיים: "אתה בוחן את הטקטיקה הפוליטית שלי, אבל אתה לא בתחום שלי. אם אתה רוצה, לך תיבחר לכנסת".
הרוחות באולם סערו כאשר יונתן תדמור הטיח בראש הממשלה כי התוכנית הפוליטית לעצירת הצעת החוק הטרומית נתפסה כריאלית ותואמה עם מוזס. נתניהו השיב בנחרצות כי אין כל דרך מעשית לבלום חקיקה בשלבים אלו באמצעות העברת הודעות גרידא, ותקף את הפרשנות של התביעה: "קשקוש, אין דרך לעצור הצעה טרומית על ידי העברת הודעה.
ראש הממשלה הוסיף: "זה לא רק לא נכון, זה גם לא יכול להיות נכון. אתה כאן מנסה למנוע להעלות חוק, המהלך הזה הוא תיבה ריקה. קידום החוק, איך תצביע קואליציה? יש לך מצבים שאתה לא יכול להתאים משמעת קואליציונית".
9+נתניהו השווה בין המצב הפוליטי של אז למצב הממשלתי הנוכחי, ופנה ישירות לתדמור תוך הפגנת זלזול ביכולתו להבין את המערכת המפלגתית: "כאן הקואליציה יחסית מגובשת, וזה בוודאי לגבי קואליציה מפוררת לגמרי שהייתה אז ומטרתה הייתה להפיל אותי.
"ברור שזה לא היה רציני. גם היום, רק כדי להבין – אתה בוחן את הטקטיקה הפוליטית שלי, זה מה שאתה עושה, אבל אתה לא בתחום שלי. תן לי בבקשה להשיב, אבל אם אתה רוצה, לך תיבחר לכנסת. אני יכול להגיד לך שאין אפשרות לעצור את זה".
9+בהמשך החקירה, הציג תדמור את "שלב 4" בתוכנית העבודה, לפיו מציעי החוק מטעם הקואליציה עצמם הם אלו שיזמו ויבקשו לקבל אישור לחופש הצבעה – נתון המנוגד לטענה כי מתנגדי החוק כפו את המצב. נתניהו השיב כי אינו עוקב אחר הפרטים הביורוקרטיים של המסמכים, וחזר על התזה שלו לפיה חוקים אינם ניתנים לכפייה במערכת פוליטית שבירה.
ראש הממשלה אמר לתדמור: "אני לא זוכר פרטים מדויקים, תוכנית מאוד מפורטת ולא עקבתי שלב אחר שלב. אין לך יכולת לכפות משמעת קואליציונית. אלף, זה על הנייר. פורמלית כן, אבל בחיים זה לא עובד ככה. אם יש מספיק גרעין של התנגדות, אתה לא יכול לכפות משמעת קואליציונית. ראיתי בזה גם איום כי עמדתי מול יריב פוליטי מאוד מוכשר שהשתלט לי על הקואליציה".
9+כאשר נשאל נתניהו על המועד שבו ידע שחבר הכנסת איתן כבל מתכוון להביא את החוק להצבעה באוקטובר 2014, השיב: "12 שנים, 2014 אני לא יכול לזכור שכבל מתכוון לעקוף את הדבר. מה שכן, נודע לי לפי העדות שהייתה פה אתמול שכבל יודע מה הוא עושה את זה". תדמור שאל: "אדוני עוקב אחרי החקירה של העדים?", ונתניהו ענה בציניות: "שמעתי בתקשורת, זה מעניין מאוד. בין שאר הדברים שמעסיקים אותי".
התובע תדמור המשיך ללחוץ ותהה כיצד קרה שראש הסגל של נתניהו באותם ימים, ארי הרו, שמע על מהלכי החקיקה של כבל מהר יותר מאשר יועצת החקיקה של ראש הממשלה בכנסת, פרח לרנר. נתניהו השיב: "וואו וואו איזה שאלה. אני לא יכול לתת לך תשובה כי אני לא יודע, ובת קול שמרחפת במסדרון שסיפרו על הפרסה שהייתה עם כבל שהלך וקיבל הנחיות ממוזס, הוא קיבל סיקור טוב.
9+"תן לי להשיב את תשובתי. אני לא יודע איך הבת קול הזאתי הסתובבה במסדרונות הכנסת, מה הגיע קודם, תחרות הביצה האולימפית מתי זה הגיע לאוזניו של פרח לרנר". נתניהו הדגיש כי ה-"וואו" נאמר בציניות מוחלטת ולא מתוך התפעלות.
תדמור הטיח בנתניהו כי ארי הרו שמע על העניין ישירות ממוזס באותם ימים כחלק משיח התיאום, אך נתניהו הדף זאת בתוקף: "לא היה שום תיאום". בשלב זה הציג התובע מייל מתאריך 8.7.2014 שבו הכינה פרח לרנר עבור נתניהו סיכום מפורט של עמדות חברי הכנסת לקראת החקיקה, שהציג יחסי כוחות ברורים: "נגד 39, בעד 18, מתלבטים".
9+הצגת המסמכים עוררה עימות משני באולם בין עורכי הדין, כאשר פרקליטו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, דרש לקבל עותק פיזי: "אפשר להביא עותק פיזי. אם יש צורך אז קודם כל שהוא יראה את כל המלל מהתחלה". נתניהו עצמו תהה בקול: "למה צריך עותק פיזי, למה אי אפשר להעלות?", דבר שאילץ את השופטת רבקה פרידמן פלדמן להתערב ולקטוע את חילופי הדברים: "למה הוויכוח? עו"ד חדד, הכל בסדר".
במהלך חקירתו הנגדית, הציג נתניהו קו הגנה תקיף והפוך לחלוטין מתזת התביעה, כשטען כי לא רק שלא שיתף פעולה עם נוני מוזס, אלא פעל בכל כוחו כדי לבלום את החוק של איתן כבל. "ההנחיה שלי הייתה לנהל מלחמה עיקשת על החוק הזה כי הוא סכנה לדמוקרטיה וקיום ממשלה, והתברר ששני הדברים נכונים", הצהיר נתניהו באולם.
9+ראש הממשלה הסביר כי בזמן אמת, הערכת המצב שלו ושל אנשיו הייתה שלמוזס יש יתרון עצום בכנסת וכי חברי הקואליציה שלו עצמו – ובהם אביגדור ליברמן, יאיר לפיד וציפי לבני – "התהפכו" עליו במטרה להפיל את הממשלה: "הערכה שלנו הייתה שהחוק יעבור מהסיבה הפשוטה: יש פה קואליציה. לבני הביאה חוות דעת כשרת משפטים, וכשזה הגיע לחוק הזה הכל התהפך. לי היה ברור במצב כזה שיש לו רוב".
נקודת דרמטית במיוחד נרשמה באולם כאשר התובע, יונתן תדמור, ניסה לעמת את נתניהו עם רשימת חברי כנסת מחודש אוקטובר 2014, שלושה ימים לפני ההצבעה, כדי להוכיח שללשכת ראש הממשלה היה ברור שיוזמי החוק מתקשים לגייס רוב. בשלב זה התפוצץ סנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, וחשף כי התביעה מציגה מצג שווא ומסתמכת על ניירות ישנים ולא מעודכנים מחודש יוני, שבהם מופיעים חברי כנסת שבכלל כבר לא כיהנו בכנסת באותה נקודת זמן, כמו גדעון סער.
9+"התביעה לא שמה לב", תקף חדד, "מציגים מידע שהוא לא יכול לזכור אותו, וגם לרנר מעידה את ההיפך הגמור שהיא לא עברה איתו על הדברים האלה". נתניהו עצמו גיבה את הדברים והשיב לתובע בציניות: "אחרי 12 שנה איך אני יכול לזכור? מה שאני רואה בטבלה הזו וזה ברור – אם אני לא יכול לגייס רוב ואין לי רוב בוועדת השרים, אז אין לי שום שליטה בקואליציה בחוק הזה".
נתניהו ניצל את בימת בית המשפט כדי לתקוף בחריפות גם את הפרשנים הפוליטיים ואת האופן שבו המשפט שלו מתווך לציבור. כאשר התובע תדמור הציג לו ידיעה של עמית סגל ממרץ 2014 והודעה מחנוך דאום לפיהן תומכי החוק העריכו שאין להם רוב, פטר זאת נתניהו בביטול מוחלט: "פרשנים פוליטיים לפעמים בונים מגדלים ובדרך כלל הם טועים עליי בצד השלילי, אבל גם בצד החיובי. גם עמית סגל יכול לטעות, לא זכור לי שהוא צדק אי פעם".
9+כשביקש להרחיב, ניסה התובע לקטוע אותו, ונתניהו עקץ: "תנן לי להשיב. אנו לא בריאיון TV שלא נותנים לאדם להשיב". תדמור השיב כי יש גבול להערות, ונתניהו תקף את התקשורת בחזרה: "אני עומד על זכותי אחרי האשמות הסרק האלה והסיקור המטורף שהיה כולו שקרי, והסיקור החסר של מה שמתרחש כאן. עכשיו אני עומד על זכותי לומר את הדברים שיירשמו",דבר שאילץ את השופטת רבקה פרידמן-פלדמן להתערב ולהרגיע את הרוחות: "אנו לא יושבים כאן כדי שיעודדו או שלא יעודדו. שואלים שאלות וזאת חקירה נגדית".
כאמור, תיק 2,000 המכונה גם "פרשת נתניהו-מוזס")הוא אחד מתיקי האישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובמרכזו עומדת מערכת היחסים והשיחות המוקלטות בינו לבין ארנון מוזס, מוציא לאור של עיתון "ידיעות אחרונות". על פי כתב האישום, השניים ניהלו משא ומתן על עסקת חליפין.
9+מוזס הציע להטות את הסיקור המערכתי של כלי התקשורת שבבעלותו לטובת נתניהו ולסייע לו לשמור על השלטון, ובתמורה דרש שנתניהו יפעל להגבלת כוחו ותפוצתו של העיתון המתחרה "ישראל היום", בין היתר באמצעות קידום חקיקה בכנסת. בעוד שהתביעה טוענת כי השיחות על ההסכם חצו את הרף הפלילי והיוו תוכנית עבודה אופרטיבית, הגנתו של נתניהו מתבססת על הטענה כי מדובר היה בתמרון פוליטי בלבד ובניסיון להוליך שולל את מוזס.
