בחודשים האחרונים הפכה סומלילנד, לאחת החידות המעניינות ביחסי החוץ של ישראל: ישות מוסלמית – שמניפה דגלי ישראל בלי להתבייש. כעת, הגענו בהזמנה רשמית של ממשלת סומלילנד, משלחת בהובלת הפעיל הרב יוסף גרמון, ארבעה ישראלים וישראלית אחת, כדי להשתתף בחגיגות יום העצמאות השלושים וחמישה למדינה, וכבר כשנכנסנו אליה – היה ברור שמשהו גדול מתרחש.

דבר אחד הורגש כבר מהרגע הראשון – המארחים שלנו עושים הכול כדי שנרגיש רצויים. לאחר לינה קצרה בבית המלון, הגענו לאירוע המרכזי של תהלוכת יום העצמאות, במרכז הבירה הרגייסה. בזה אחר זה צעדו שם גדודי הצבא המקומי, כוחות המשטרה, חיל הים וכיבוי האש. שורה של בכירים ובראשם נשיא המדינה הגיעו לאירוע, שבשיאו אמר לנו רמטכ"ל צבא סומלילנד נימצ'אן אוסמן: "הייתי רוצה לומר לכל תושבי סומלילנד ולתושבי ישראל, יום עצמאות שמח".
סומלילנד צמאה להכרה בינלאומית שתאפשר לה לפרוץ קדימה. המדינה בה מתגוררים שישה מליון תושבים, התנתקה בשנות התשעים מסומליה לאחר שנים של מעשי טבח ופשעי מלחמה מצד המשטר במגודישו. מיקומה האסטרטגי בקרן אפריקה בסמוך למיצר באב אל-מנדב שמעברו השני נמצאים החות'ים, עורר את העניין של ישראל שהכירה בה בחודש דצמבר האחרון. ישראל, שהפכה למדינה הראשונה החברה באו"ם שמכירה בה, זוכה בשל כך ליחס חם במיוחד, וההערכה כלפיה מורגשת כמעט בכל מפגש עם המקומיים.

בערב הוזמנו על ידי הנשיא לארוחה החגיגית לציון חגיגות העצמאות. במהלך האירוע העניק לו אבי גולד, ממארגני המשלחת, מתנה יוצאת דופן: מזוזה שיוצרה משבר יירוט של מערכת כיפת ברזל.
ג'מא יגאל, יועצו הבכיר של נשיא סומלילנד, הוא אחד האנשים החזקים במדינה ונחשב לאחד מאדריכלי ההסכם עם ישראל. ביקשתי ממנו לספר כיצד נראה שיתוף הפעולה בין המדינות בשטח. לדבריו: "בהקשר הביטחוני, מתקיים גם שיתוף פעולה, וגם לכך יש חשיבות רבה. זה לא דבר שמקבל הרבה פרסום או הד ציבורי, אבל הוא קיים כשותפות המבוססת על אינטרסים משותפים ותועלת הדדית".

למרות היחס החם, המציאות הביטחונית ליוותה אותנו גם לשם, ברגעים פחות נעימים, כאשר אזרח תימני שהיגר לסומלילנד תקף אותנו בנאצות כשנתקל בנו ברחוב מרכזי, והמלווים שלנו מיהרו להרחיק אותו במבוכה. במקרה אחר הוטחה בנו הקריאה "פרי פלשתיין" מרכב חולף.
אל מול המישורים האפריקאיים האינסופיים, ראינו מדינה מוסלמית שמבקשת להתקרב דווקא לירושלים. מבחינת סומלילנד זו אולי תחילתה של פריצה היסטורית, מבחינת ישראל – זו הזדמנות אסטרטגית נדירה במקום שבו המזרח התיכון, אפריקה והים האדום נפגשים.
