עודד בן משה, ראש מחלק החקירות ביאח"ה לשעבר ומי שניהל חקירות מפתח בתיק 2000, עלה היום (ראשון), לדוכן העדים בבית המשפט המחוזי בירושלים לשלב החקירות הנגדיות של צוותי ההגנה, כאשרו סנגורו של ראש הממשלה, עו"ד עמית חדד, וסנגוריתו של נוני מוזס, עו"ד שרון ויימן, הציגו פרוטוקולים מקוריים, תמלילים חסויים ומזכרים פנימיים שהובילו לקריסת קווי האשמה המרכזיים בכתב האישום.
18+מן הנתונים שנחשפו על המסכים עלה כי המשטרה השתמשה בטקטיקות פסולות של הטחת ראיות פיקטיביות, קברת במרתפיה הודעות וואטסאפ מזמן אמת המוכיחות את המניעים הכלכליים של חוק "ישראל היום", והעניקה חסינות מוחלטת לאנשי שמאל ופוליטיקאים בכירים תוך הפעלת אכיפה בררנית וסטנדרט כפול מול מקורבי נתניהו.
את הפיצוץ הראשוני באולם חולל פרקליטו של ראש הממשלה, עורך הדין עמית חדד, כאשר הציג בהפתעה מזכר רשמי שכתב החוקר עודד בן משה ב-30 באפריל 2018. המזכר הכיל צילומי מסך והתכתבויות וואטסאפ שנלקחו ישירות מהטלפון של מיקה צור, העוזרת הפרלמנטרית של ח"כ איתן כבל דאז.
18+ההודעות, שנכתבו ב-23 במרץ 2014, בעיצומו של קידום החוק נגד "ישראל היום", הוכיחו כי העוזרת זיהתה את הקנוניה הפסולה והזהירה את חבר הכנסת בגלוי: "אני חוששת שעלולים לתמרן אותך לקדם את הצעת החוק הזו, זו הצעה שמשרתת את החבורה של נוני שכל המטרה שלהם היא להרוויח כסף, תהילה ואינטרסים כלכליים אישיים, שרק מגדילים את אי השוויון". ח"כ איתן כבל השיב לה באותו יום: "מיקה אינני מסכים איתך ואף אחד לא מנצל אותי ואת אפילו טועה ובגדול בהבנת העניין… בכל מקרה תודה."
עו"ד חדד פנה לחוקר על הדוכן ותקף בנחרצות: "יש לכם ביד ראיה מדעית, חומר מזמן אמת, המוכיח את המודעות של כבל ואת המניעים הכלכליים של מוזס. למה לא הצגתם את הודעת הוואטסאפ הדרמטית הזו לאף אחד מהנחקרים? למה קברתם אותה במרתפים?". החוקר בן משה, שנראה מופתע, מלמל: "לא יודע, הכנסתי את זה לתיק… לא זוכר".
18+הצגת המסמכים הובילה לפיצוץ אדיר ולקרב צעקות חסר תקדים בין צוותי המשפט. נציג הפרקליטות, עו"ד אלון, זינק ממקומו וניסה לעצור את החקירה הנגדית בטענה שחדד מייצר תמונה חלקית ומטעה. עו"ד נועה מצוות ההגנה של נתניהו קמה לעברו וצעקה: "למה אתה עומד ומפריע? מה זה משנה?", בעוד חדד זועם על ההפרעות: "הוא מדבר ככה, זה לא מתנהל לפני העד. חוצפה!". השופטים דחו את התנגדות התביעה והורו להמשיך בחקירה.
מיד לאחר מכן הציג עו"ד חדד פרסום של העיתונאי ברוך קרא, שבו צוטט בכיר במערכת אכיפת החוק האומר בזמן אמת: "חקירת איתן כבל נועדה אך ורק כדי למנוע לזות שפתיים, אין פה באמת תיק פלילי". החוקר טען כי לא הכיר את האמירה הזו.
18+הראיה המרכזית לפעילות המגמתית של המשטרה נחשפה כאשר עו"ד חדד הציג את לוח הזמנים של סגירת התיקים, והוכיח כי ב-28 בפברואר 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, על סגירת התיק נגד איתן כבל. אלא שבאופן מדהים, רק תשעה חודשים לאחר שהתיק נגד כבל כבר נסגר רשמית – ב-20 בנובמבר 2019, נזכרה המשטרה לחתום על דו"ח מיצוי נתונים ולהוציא לראשונה את מחקרי התקשורת של שיחות הטלפון והמסרונים שבוצעו בין נוני מוזס לאיתן כבל.
עו"ד חדד פירק את מחדלי יאח"ה לגורמים: "איך יכול להיות שאתם סוגרים את התיק נגד איתן כבל בלי שבדקתם בכלל את נתוני התקשורת בינו לבין מוזס? הרי מחקרי תקשורת הם הנתון הכי קריטי והכי בסיסי כדי להבין אם יש או אין תיק שוחד! איך סוגרים חשוד לפני שמנתחים את השיחות שלו?". החוקר בן משה נקלע למצוקה נראית לעין, החל לזוז באי נוחות על כסאו ונוגע בצווארו שוב ושוב: "התבקשתי לעשות פעולות חקירה… ביקשו להבהיר נקודת קשר, לעשות עוד בירור. אני לא מכיר את כל המארג".
ההגנה המשיכה לחשוף פער משפטי שערורייתי באשר לאופן שבו המשטרה רמסה את זכויותיו של ראש הממשלה, בעוד היא מקפידה על קוצו של יוד כשמדובר באנשי השמאל. חדד הציג כי ב-13 במאי 2018 הגישה יאח"ה צו רשמי ומסודר לבית המשפט כדי לקבל את רשימת המבקרים של ח"כ איתן כבל בכנסת.
חדד פנה לחוקר בן משה והטיח בו: "תסביר לבית המשפט, למה אצל כבל ידעתם שצריך צווים וזה מובן מאליו, אבל אצל ראש הממשלה – לקחתם את רשימות המבקרים ואנשי הביטחון מבית רוה"מ ללא צו בכלל? למה האפליה הזו?". החוקר בן משה נבוך לחלוטין ואמר: "אין לי הסבר, זה מה שהתבקשתי לעשות. לא הקדשתי לזה מחשבה. אני לא מכיר הלכה במשטרה שחייבים לכל גורם ממשלתי צו". חדד קטע אותו בנחרצות: "עודד, באמת אל תביך את עצמך ואותי".
18+מיד לאחר מכן עבר עו"ד חדד לפרק את שיטות החקירה הדורסניות והמניפולטיביות שהפעיל בן משה יחד עם החוקר סער שפירא נגד עורך הדין דוד שמרון, מקורבו של נתניהו, ב-15 בפברואר 2017. חדד הוכיח באמצעות הפרוטוקולים כי החוקרים ניסו להנדס גרסה שקרית בכוח, והציגו לשמרון מצג שווא חמור כאילו יש בידיהם "חומר חקירה חד-משמעי שהתקבל מקרוב" המוכיח כי הוא שוחח עם נתניהו על תוכן השיחות עם מוזס – למרות שלא היה בידם דבר.
חדד הראה כי החוקרים חזרו על אותה שאלה שוב ושוב באופן אובססיבי, בין 50 ל-70 פעמים במהלך החקירה, כדי לחלץ משמרון מילה שתפליל את נתניהו. "כששמרון אומר לכם שאתם מנסים להכניס לו דברים לפה בכוח ובכף נעליים, זה לא מטריד אותך?", שאל חדד. החוקר השיב: "לא. ככה החלטנו לחקור אותו. עשינו מאמץ להגיע לחקר האמת".
18+בנוסף, הציג חדד באולם אסופת מסמכים וטבלאות שהפיק עידן אדירם, אשר הוסתרו מהנחקרים, וחשף מתוך הפרוטוקולים את עדותה של פרח לרנר, מי שניהלה את הקשר של משרד רוה"מ מול הכנסת. לרנר העידה בעקביות כי נתניהו הנחה אותה "להילחם בחוק ישראל היום בכל דרך ובכל צורה", וחשפה כי שרים בכירים בקואליציה – ציפי לבני, נפתלי בנט, איילת שקד ואביגדור ליברמן – תכננו למרוד בנתניהו ולהצביע בעד החוק בניגוד לעמדת הממשלה, מהלך שהיה מאלץ את נתניהו לפטרם ומוביל להפלת הממשלה.
חדד הראה כי גם השר יריב לוין אישר בחקירתו כי "ברור שהעברת החוק תביא לנפילת הממשלה, אמרתי לרוה"מ שאי אפשר לתפקד ככה". חדד תקף: "למה עצרתם את לרנר ולא נתתם לה להגיב? למה לא בדקתם את התרחיש הפוליטי האמיתי שהוכח בפניכם, שנתניהו פעל תחת איום של הפלת הממשלה?".
18+החוקר מלמל: "לא זוכר". עם סיום קו החקירה שלו, הטיח חדד חשיפה נוספת לפיה תמלילי חקירתו החסויים של לוין הודלפו באופן מסתורי לעיתונאי אמנון אברמוביץ' יום לאחר הפריימריז בליכוד, במטרה לאיים על מינויו האפשרי לשר המשפטים. החוקר השיב במבוכה: "אין לי מושג".
קו האפליה החקירתי הגיע לשיאו כאשר חדד חשף את הפשיטה המשטרתית המיידית שבוצעה שלושה ימים בלבד לאחר פתיחת התיק, ב-8 בינואר 2017, על ביתו של אלי ג'וסליט, עוזרו של ארי הרו, בקיבוץ גן נר המרוחק. המשטרה הוציאה צו חיפוש דרקוני ותפסה את הטלפון הנייד שלו תחת טענה מומצאת של "חשש משיבוש", למרות שהמכשיר היה בכלל מרוסק ולא ניתן היה להפיק ממנו דבר.
18+חדד תקף את הסטנדרט הכפול המשווע: "בתיק הזה, לאף אחד מעדי המפתח מהצד השני – לא להדס קליין, לא לארנון מילצ'ן ולא לנוני מוזס – אתם לא מעיזים לגעת או לתפוס את הטלפונים הניידים. למה דווקא אצל העוזר הזה נסעתם עד לצפון לפשוט לו על הבית?". החוקר בן משה ניסה להתפתל וטען ספקולציות לגבי חסיונות עיתונאיים עבור אנשי "ידיעות אחרונות".
עו"ד חדד הוכיח כי משטרת ישראל העניקה חסינות מוחלטת לשרת המשפטים לשעבר, ציפי לבני, חרף ראיות חותכות לכך שניהלה יחסי תמורה מובהקים מול מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס. חדד הציג על המסכים כתבה שבה לבני מודה במפורש בקולה: "ניהלתי שיחות עם נוני מוזס לפני שקידמתי את חוק ישראל היום, שימשתי עבורו צינור". חדד חשף כי לבני אף קיבלה לידיה חוות דעת כלכלית פרטית שהוזמנה במיוחד לבקשת ידיעות אחרונות כדי לסייע לה להריץ את החוק בוועדת השרים לחקיקה.
18+חדד הראה לשופטים כי באותה תקופה שבה קידמה לבני את האינטרסים הכלכליים של מוזס, היא זכתה לסיקור חיובי קיצוני ויוצא דופן באתר "וואינט" ובעיתון ידיעות אחרונות. "היו שם כתבות מלטפות עם המון סוכר, מתוק מתוק", הטיח חדד בחוקר עודד בן משה, "כתבות שווא, פירגונים מטורפים, תמונות מחויכות וסיקור מלטף על 'הברית החדשה' של ליבני ולפיד. האם בדקתם את טיב הקשר? האם עשיתם מחקרי תקשורת ללבני כדי לראות כמה פעמים נפגשה עם מוזס?". חוקר יאח"ה הודה במבוכה על הדוכן: "לא זוכר. באופן כללי, הנושא של חקירת לבני באזהרה לא נידון לעולם. מה שאתה מדבר עליו לא עלה".
רגע הגילוי המשמעותי של הדיון נחשף כאשר עו"ד חדד הקריא מתוך תמליל חקירתה של לבני מיום 21 במאי 2018, וחשף כיצד חוקרי המשטרה עצמם קטעו את לבני באגרסיביות כדי למנוע ממנה להרחיב על הקשר עם נוני מוזס ולסדוק את התיק נגד נתניהו. מהתמליל עולה כי לבני החלה לספר מיוזמתה על חוות הדעת הכלכלית שקיבלה מידיעות אחרונות, אולם חוקר המשטרה (תנ"צ כורש ברנור) עצר אותה מיד באמצע המשפט.
18+ציפי לבני (בחקירה): "אני שאלתי וקיבלתי פנייה האם מעניין אותי לקבל חוות דעת כלכלית שעוסקת באמת בפגיעה…" חוקר המשטרה (קוטע אותה): "ברשותך הגברת לבני, אנחנו קצת בדיון אחר". ציפי לבני (המופתעת): "כן".
חדד פנה לחוקר בן משה בזעם: "אתה מבין מה קורה פה? היא רוצה להתייחס לנושא, היא רוצה לספר על חוות הדעת הכלכלית שקיבלה מידיעות אחרונות, והחוקרים שלכם משתיקים אותה באגרסיביות ואומרים לה 'ברשותך, אנחנו בדיון אחר'! איך זה שבנוסח תיק 4000 חקרתם כל פנייה של נתניהו באובססיביות, ואילו כאן, כששרת המשפטים מודה בקשר הכלכלי הפסול – אתם פשוט מונעים ממנה לדבר?". החוקר בן משה סירב לספק הסברים והתגונן: "אני לא יכול לענות על זה, אלו פרשנויות חקירה. ביצעתי השלמות חקירה למה שהתבקשתי לעשות על ידי הפרקליטות".
18+מיד לאחר מכן החל שלב חקירתו הנגדית של צוות ההגנה של נוני מוזס, בהובלת עורכת הדין שרון ויימן, שהציגה פגיעה באמינותו המקצועית של החוקר. עו"ד ויימן תפסה את בן משה בהטעיה מכוונת וחמורה של נחקר, והוכיחה באמצעות תמלילי החקירה מ-14 ביוני 2018 כי הוא הטיח במוזס מצג שווא שקרי לחלוטין.
מהתמלילים עולה כי בן משה אמר למוזס בביטחון מלא: "סמוך עליי, אני מבסס את זה על חומר חקירה חד-משמעי, דחיית החוק ב-29 באוקטובר נעשתה בתיאום איתך כי לא הייתה שום החלטה של הנהלת הקואליציה וזה היה נופל". מוזס, שהאמין לחוקר, השיב לו: "אם אתה אומר שלא הייתה החלטה, סביר להניח שבגלל זה זה נדחה".
18+עו"ד ויימן פנתה לחוקר על הדוכן וביססה את הכשל העובדתי: "העובדות והמסמכים מראים שהחלטת הנהלת הקואליציה התקבלה בכלל יומיים קודם לכן, ב-27 באוקטובר! היית מודע לכך שהצגת לו נתון שקרי חלוט ומצאת עובדה שלא קיימת רק כדי לחלץ ממנו אמירה?".
החוקר בן משה, שנראה במצוקה ברורה והחל לגעת באפו ובצווארו, השיב בחיוך מביך: "לא זוכר את המטרייה הזו, הייתי צריך ללמוד את הנושא הזה תוך כדי התקדמות החקירה. חוקר אומר לנחקר תסמוך עליי, אם בדקתי אחראית? למדתי את הנושא, לא זוכר".
18+המבוכה במערך התביעה גדלה כאשר עו"ד ויימן אילצה את החוקר להודות בכישלון חקירת העורכים הראשיים של עיתון "ידיעות אחרונות", שנועדה להוכיח מעורבות של מוזס בתכני המערכת. ויימן הציגה את חקירותיהם של שילה דה-בר ורון ירון, שעליהם הפעילה המשטרה לחץ חריג ואגרסיבי תוך איומים בפתיחת עבירה פלילית אם לא יעידו אמת.
מהמסמכים עולה כי דה-בר התקומם בחקירתו נגד הניסיון של בן משה להגדיר את מוזס כ"עורך על" וכינה את המושג "זר ומוזר". דה-בר הבהיר לחוקרים כי העורך הראשי הוא הריבון המוחלט והבלעדי על התכנים בעיתון, וכי מעורבותו של מוזס הסתכמה אך ורק בדרישה הכללית שהסיקור יהיה הוגן ושיינתן מספיק זמן תגובה לנשוא הכתבה.
18+עו"ד ויימן פנתה לחוקר: "תאשר לי שהעורכים הראשיים של העיתון לא מסרו לכם שום אימרה שקושרת את נוני מוזס למעורבות בתכנים". החוקר בן משה נאלץ להרים ידיים על הדוכן ואישר בקולו: "הזיכרון הכללי שלי נכון, מה שאת אומרת רשום. אני מאשר שהם לא מסרו דברים שמעידים על מעורבות שלו בתכנים. זו חקירה מלפני 9 שנים".
המשך החקירה הנגדית של עו"ד שרון ויימן הוביל לפירוק ישיר של סעיף 7 בכתב האישום, המהווה את אחד העוגנים המרכזיים של התביעה בתיק 2000. לפי כתב האישום, בסוף שנת 2008 הגיעו בנימין נתניהו ונוני מוזס להבנה חשאית לפיה מוזס ישפיע על אופן סיקורו של נתניהו לקראת בחירות 2009. עו"ד ויימן הציגה על גבי המסכים את עדותו של שילה דה-בר מאותה תקופה רגישה, וחשפה כי דה-בר סיפק לחוקרים עדות הפוכה לחלוטין שמעולם לא זכתה לאזכור.
18+מהפרוטוקולים עולה כי דה-בר העיד במפורש שהדבר היחיד שמוזס התערב בו במהלך מערכת הבחירות של 2009 היה הנחיה חד-משמעית לעורך הראשי: "לתת במה לכולם ולהקפיד על סיקור מאוזן ושוויוני בין ארבעת המועמדים". דה-בר שלל לחלוטין את הטענה כאילו מוזס בלם עבור נתניהו תחקירים, ונזכר במקרה בודד שבו מוזס מנע פרסום אייטם שעסק בנו, יאיר נתניהו, וזאת מסיבות ערכיות ואנושיות בלבד מאחר שמדובר היה בקטין שלפני גיוס ומוזס הפגין רגישות לענייני ילדים ומשפחה.
ויימן הטיחה בחוקר עודד בן משה: "תסכים איתי שבעדות ששמעת מפי העורך הראשי של העיתון בזמן אמת, לא היה שום אישור או רמז לקיומה של הבנה חשאית להטיית הסיקור כפי שנטען בכתב האישום". החוקר בן משה נקלע למצוקה, החל לגעת בצווארו שוב ושוב והתגונן: "חומר הראיות בתיק הוא מאוד רחב, אף פעם לא הייתה לי תמונת מאקרו על החומרים מ-2009 עד 2014. אני ביצעתי פעולות חקירה ספציפיות, לא יכול לענות על השאלה".
18+בשלב זה חשפה עו"ד ויימן כאוס מערכתי חמור בניהול התיק בתוך משרדי יאח"ה, שהוביל למצב שבו חוקרים מרכזיים ניהלו חקירות מבלי להכיר את הראיות המזכות שנאספו בחדר הסמוך. ויימן הציגה כי בזמן שבן משה חקר את העורך דה-בר וקיבל ממנו גרסה המנקה את מוזס מחשד למעורבות בתכנים, חקר במקביל ראש צוות החקירה השני, דני יופה, את נוני מוזס על אותם נושאים בדיוק. ויימן חשפה כי יופה העיד במשפט שמעולם לא ידע ששילה דה-בר בכלל זומן לחקירה ולא נחשף לתוכן עדותו.
"איך זה הגיוני?", תהתה ויימן, "חוקר בכיר מטיח במוזס האשמות על מעורבות בסיקור, אבל אף אחד לא מעדכן אותו מה אמר העורך הראשי של העיתון באותו נושא? ככה אתם מנהלים את התיק הכי רגיש במדינה?". החוקר בן משה ניסה להפחית מחומרת המחדל, טען כי נהג להעביר קבצים וסיכומים יומיים במחשב למפקד החקירה מומי משולם, והוסיף: "יכול להיות שבמקרה הספציפי הזה זה מה שקרה, אני לא רואה בזה משהו חריג. חוקר יכול לפעמים להיכנס ולקרוא את העדות בעצמו".
18+במסגרת חקירות תיק 2000, המשטרה ניסתה לבסס תיאוריה לפיה התקיימו יחסי תמורה פסולים ושוחד בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס סביב קידום או בלימה של חוק "ישראל היום". עדותו של החוקר עודד בן משה, שניהל בפועל רבות מהחקירות הרגישות בתיק, נועדה לשפוך אור על אופן איסוף הראיות. חשיפת הפרוטוקולים והטקסטים המקוריים על ידי סנגורי ההגנה מציגה לציבור את הדינמיקה הפנימית בחדרי החקירות של יאח"ה ואת הפערים הראייתיים שמתגלים כעת בבית המשפט.
לחשיפות האחרונות מתוך חקירות הנגדית של ההגנה יש שתי משמעויות משפטיות וציבוריות דרמטיות: המשמעות המרכזית היא הוכחה לכך שחוקרי יאח"ה השתמשו בטקטיקה של הטחת "עובדות חלוטות" מדומיינות בנחקרים כדי לחלץ מהם הודאות. העובדה שהחוקר הציג לנוני מוזס נתון שקרי כאילו לא התקבלה החלטת קואליציה, בשעה שהחלטה כזו התקבלה יומיים קודם לכן, מוכיחה שהודעות וגרסאות רבות בתיק חולצו תחת מצגי שווא של המשטרה. הדבר פוגע במשקל הראייתי שהשופטים יאלצו לייחס לחקירות הללו בשלב הכרעת הדין.
18+המשמעות השנייה היא מחיקת הטיעון של הפרקליטות לגבי יכולתו של נוני מוזס "לסחור" בכותרות העיתון ולשנות סיקור פוליטי כרצונו. עדויותיהם של העורכים הראשיים שילה דה-בר ורון ירון קובעות בצורה חד-משמעית כי הריבונות על התכנים הייתה בידיהם בלבד וכי מוזס מעולם לא התערב או כפה קו מערכתי, אלא להיפך – דרש בבחירות 2009 להעניק במה שוויונית ומאוזנת לכל המועמדים. הודאתו של החוקר בנתון זה ממוטטת את הבסיס הראייתי של תיק 2000, ומציגה את החקירה כניסיון להנדס תרחישים שלא התקיימו במציאות העיתונאית.
