השבועות האחרונים מלמדים על ניסיונות של מפלגת כחול לבן להוכיח שהיא לא תיעלם מהמפה. גנץ, שזכה בבחירות הקודמות ב-12 מנדטים ובאלה שלפניהן ב-8 – מספרים שנתפסים כהישג הישרדותי אך רחוקים מאוד משיאו הפוליטי – מקווה לעשות זאת שוב.

המגמות בחלק מהסקרים האחרונים מראות תנודות קלות, כמו העלייה מ-1.3% ל-2.3% בסקר ערוץ 14, אך אלו שינויים שנמצאים בתוך טעות הדגימה ובעיקר מדגישים עד כמה הוא עדיין נאבק באזור אחוז החסימה. בסקר נוסף שפורסם בסוף השבוע האחרון, לגנץ חסרו 0.25% בלבד כדי לעבור את המחסום.
במפה הפוליטית הנוכחית (כלומר – לפני הקמה של מפלגות נוספות, דבר שיקרה בוודאות), גנץ הוא מהבודדים – אולי אפילו הבודד – שלמרות הקטלוג שלו כאיש "שמאל" (עיין ערך הצטרפותו לממשלה עם רע"מ) יכול להביא קולות של מצביעים ימניים.

מדובר ככל הנראה בקולות של אנשים שאינם מגזריים, אינם משויכים לזרם הליכודי, ובטח שלא לזרמים ימניים יותר דוגמת עוצמה יהודית. מנגד, אותם קולות אינם יכולים להינתן ישירות לבנט – שניצל בעבר את המנדטים שקיבל לרעה – ובוודאי לא ללפיד או לגולן. אלו ימניים מתונים הרואים בו את האדם הנכון להוביל.
גנץ את נתניהו
אחד המאפיינים הבולטים של יו"ר כחול לבן בבחירות הנוכחיות הוא שבניגוד למערכות קודמות, אינו מוכן להצהיר בשום שלב שלא יישב תחת נתניהו. יש מי שרואים בכך ניסיון לצאת מהמשבצת הרל"ביסטית המובהקת ולחשוף את מי שהיה מאז ומעולם: אדם שמסוגל ואפילו מעדיף לשבת יחד עם נתניהו. בריאיון לעודד הרוש בתוכנית "שיחה" אמר גנץ מפורשות שהוא מתכוון לשבת תחתיו, וסייג שמבחינתו "זו תהיה ההזדמנות האחרונה של נתניהו לאחד את העם".

החיסרון המשמעותי ביותר הוא הכתם שילווה אותו מהבחירות הקודמות, שבהן הסכים לתת את קולו לממשלה שהעניקה מקום של כבוד למפלגת רע"מ. ולא, הבעיה אינה טמונה בעצם היותה ערבית אלא בעמדותיה כלפי הטרור האסלאמי. בזהירות אכתוב: גנץ לא יחזור על הטעות הזו פעם נוספת, מתוך הבנה שדבר כזה עלול לפגוע אנושות בהמשך הקריירה הפוליטית שלו.
גנצית מדוברת
מי שיבחן את השיח של גנץ בחודשים האחרונים ימצא שפה פוליטית חדשה שלא נשמעה כאן כבר שנים. שפה שרבים רואים בה "נאיבית", פראיירית וחסרת הבנה. אבל יש גם כאלו שיראו בה פוטנציאל אמיתי להביא לשינוי בפוליטיקה המזוהמת שלנו.
בפוליטיקה הכול הולך בכוח, וכמה שיותר – יותר טוב. גנץ מחזיק ביכולת נדירה להביא קולות מימין ומהמרכז-שמאל, ונראה שבכוונתו לנסות ולנצל יכולת זו כדי להוביל בסופו של דבר להקמת ממשלת אחדות ציונית.
יו"ר כחול לבן נהנה מהילה מסוימת שמאפשרת לו לזכות באהדה גם מהימין, גם מהמרכז ואפילו משמאלנים מתונים. עדות לכך תמצאו בין היתר בסיורים שאותם עושה גנץ ברחבי הארץ – מהצפון ועד הדרום כולל ההתיישבות.
מי שאוהד אותו זוכר את הצטרפותו לממשלות תחת נתניהו, שאותן הסביר בכך שהמדינה חשובה יותר מכל פוליטיקאי. באותן פעמים, גנץ היה צריך לפחות פוליטית לענות לנתניהו בשלילה, אבל הוא פשוט לא היה מסוגל. ואולי זה בדיוק מה שיפה בו – בזמן אמת, הוא לא יודע לדאוג רק לאינטרסים שלו.

האם זה יספיק? בכלל לא בטוח. נכון לעכשיו מדובר בהימור פוליטי, בתקווה שעד שיגיע רגע האמת יצליח לגעת במספיק אנשים שמבינים את השפה שלו. הדרך שלו לנסות ולהבטיח מעבר של אחוז החסימה עשויה לעבור דרך חיבורים משמעותיים שיחזירו אותו לכותרות. הוא עצמו מספר לנו על הצורך באחדות – אם כן, כדאי שיביא לאחת כזו.
תרחיש פוליטי שנשקל ברצינות הוא איחוד עם פרופ' ירון זליכה, מה שיאפשר לו לרוץ גם תחת הדגל של יוקר המחיה. חלק גדול מתומכיו של זליכה הם אנשים שחיים מעל לפוליטיקה המקומית – זו שמאמינה רק בכן ביבי או לא ביבי. יש אנשים שיצביעו לו בין אם ילך עם ממשלת שמאל ובין עם ממשלת ימין.

גנץ וזליכה יכולים להריץ מפלגה שאינה מחויבת לאף צד ועדיין לצלוח את אחוז החסימה. במפה הפוליטית הנוכחית זהו דבר נדיר מאוד. גנץ מצידו ינסה לכפות אחדות, זליכה ישאף לכיסא במשרד האוצר ובא לציון גואל. פשוט זה לא יהיה, אבל כשאתה לשון מאזניים הכול על הפרק (כן, אפילו ראשות ממשלה. תודה בנט).
זהו תרחיש שנשמע טוב מדי מכדי להתקיים, אך זו הסיטואציה שנוצרה – ואולי הגיעה העת שהשניים יתחילו לחשוב על עתיד פוליטי משותף. יצוין כי בסביבתם של השניים טוענים כי לפחות בשלב זה של מערכת הבחירות, לא בוצעו שיחות מתקדמות בין הצדדים.
הנדל יישאר מאחור?
ומה בגזרתם של יועז הנדל וחילי טרופר? במערכת הפוליטית מעריכים כי מבחינת השניים איחוד משותף הוא תרחיש סביר שנשקל כעת. בסקרים שנעשו מאחורי הקלעים וגם באלו שפורסמו בכלי התקשורת, לשניים יש יכולת לעבור את אחוז החסימה. אלא שלא בטוח איזו בשורה חדשה תביא מפלגה כזו לעומת היצע המפלגות הקיים כבר ממילא בממרכז-ימין [בפסקאות הבאות אציג את התגובה של סביבת הנדל לטענה]. היכולת של השניים להביא קולות מהימין ומהשמאל כאחד לא ברורה מספיק – ודאי לא כמו מפלגה של גנץ. אבל את הממצאים האלו נשאיר לסוקרים.

אגב, דווקא בגלל זה נדמה שאיחוד בין גנץ לזליכה יכול להשאיר את הנדל וטרופר מאחור. הנדל אומנם לא מציג את עצמו כאיש שמאל (להפך – מציג את עצמו כימין אמיתי. תומכי הממשלה הנוכחית יחלקו עליו), וגם טרופר לא נחשב לסדין אדום בעיני הימין, אבל הצמד הזה לחלוטין יכולים להוות נקודת חולשה באיחוד הפוטנציאלי. בזמן שלגנץ לא תהיה לקבל פשרות בזמן אמת, העיקר לא להשאיר את המדינה מסוחררת פוליטית, הנדל פחות בקטע של פשרות. זה לא אומר שאיחוד ביניהם לא יצליח את אחוז החסימה, אלא שהוא לא בהכרח נצרך כדי לצלוח אותו.
בסביבתו של הנדל אומרים כי ההבדל המהותי ביותר בין מפלגת המילואימניקים לבין המפלגות האחרות משמאל הוא שבניגוד אליהן, הנדל לעולם לא יצטרף לממשלה עם חרדים וערבים. מי שזוכר את הקדנציה הקודמת של הנדל יודע שאחד הדברים שמאפיינים אותו הוא הגישה העיקשת שלו, מה שנקרא "ראש בקיר".
לכן בסביבתו מאמינים שהנדל לא יסכים לאף פשרה בעניין הזה – גם אם יוצעו לו תמורות מרחיקות לכת, וגם אם החרדים יתחייבו להעביר חוק גיוס מוסכם. עד כמה מדובר בהבדל מהותי שיביא לו יותר מנדטים? שאלה טובה. התשובה תגיע אולי בהמשך.

סיבה נוספת שחיבור בין גנץ והנדל לא יעבוד כמו שצריך הוא הקרב על המקום הראשון. גנץ, שמעניק תשתית מפלגתית מכובדת, רוצה להמשיך ולהוביל את המפלגה. בנוסף, לגנץ יש במערכת הבחירות הקרובות לא פחות מ-8 יחידות מימון, יתרון משמעותי על פני הנדל, שמצידו יסכים לוותר על ראשות המפלגה רק במידה שגנץ יוכיח שמספרית הוא שווה יותר. עכשיו לך תוכיח מי באמת שווה יותר.
דבר אחרון וחשוב מאוד – ריצה של זליכה והנדל, גנץ והנדל, או השלושה ביחד – עלולה לשרוף אותם מול החרדים. בזמן שלא בטוח האם גנץ יתעקש לא לשבת עם החרדים, לגבי הנדל הסבירות שיסרב לעשות זאת גבוהה יותר. ריצה משותפת עם הנדל תשרוף בהכרח את אחד הצדדים מול החרדים – אלא אם ירוצו בבלוק טכני, מה שבאופן כללי פחות נכון.
כמה נקודות לסיום
בגזרת חברת הכנסת שרן השכל, הבוחנת גם היא את עתידה, לא נראה שיש התלהבות מיוחדת מהצטרפות למפלגה משותפת של הנדל וטרופר – למרות שהשניים מדברים לחלוטין בשפה שלה. בסביבתה טוענים שאיחוד פוליטי כזה לא יקרה; אני חושב ששווה לחכות עם הצהרה כזאת.
בינתיים, בשבוע החולף השכל דאגה להבהיר לכולם עד כמה רחוק היא מוכנה ללכת מהקואליציה הנוכחית – על אף שהיא חברה בה. בכל מקרה, אני לא רואה בה אלקטורט מספיק חזק כדי להציב תנאים, והסיכוי שהיא תראה את הכנסת הבאה מהבית נראה כרגע הכי סביר.

צריך לומר: דווקא בגלל זה לשרן השכל אין הרבה סיבות פוליטיות לפעול כמו שהיא פועלת, כיוון שבכך היא מרחיקה את עצמה גם מהימין מלא-מלא שהיא עצמה לקחה בו חלק, ומנגד – אי אפשר לומר שהשכל תפורה לגוש השמאל. כאדם, היא לא מאמינה בפוליטיקת החרמות. ייווצר מצב שבו השכל תמצא עצמה ללא שום בית פוליטי שיסכים לקבל אותה. האם היא נלחמת על האידיאולוגיה שלה בכל מחיר – גם במחיר של סיום דרכה בכנסת? ייתכן. ברמה הפוליטית לפחות, קשה להבין את הצעדים שלה.
נמשיך עם בן גביר וסמוטריץ'. ההערכות הן שהשניים ייאלצו להתחבר יחד בסופו של דבר בשל לחץ מצד נתניהו, אך ישנן לא מעט אינדיקציות משני הצדדים שהופכות את התרחיש הזה לקצת יותר פסימי. לא אלאה אתכם בפרטים, אבל השניים – שיחסי החברות ביניהם לא היו מופת של ממש לאורך הקדנציה האחרונה – מעדיפים להמשיך ולהישאר מרוחקים. כן, גם סמוטריץ' שכרגע מדשדש באזורים המלחיצים של אחוז החסימה.

יו"ר הציונות הדתית מעדיף להתמקד ביכולתו האישית לצלוח את אחוז החסימה (בתקווה שאינו עושה זאת ביהירות יתרה), בעוד בן גביר רוצה לשחזר את ההצלחה מהבחירות האחרונות ולהשיג אפילו יותר מ-9–10 מנדטים. בסביבתו מאמינים שבן גביר חזק שווה ימין חזק, שימנע רעיונות מטורפים כמו סגירת ערוץ 14. אופציה פוליטית מעניינת עבור סמוטריץ' היא עופר וינטר, אך שם טרם התקבלה החלטה. גורמים פוליטיים שעמם שוחחתי אומרים לי: "הגיע הזמן שוינטר יראה לאיזה גוש הוא באמת שייך".

שם נוסף שכדאי לספור כרגע הוא יוסף חדאד. פעיל ההסברה הפופולרי עומד על הקווים וייתכן שבסוף יקבל החלטה להקים מפלגה משלו. לחדאד פופולריות גבוהה בקרב הציבור, ולא אתפלא אם גם בקרב המגזר הערבי שרואה את עצמו כישראלי לכל דבר. במידה שמפלגה בראשותו לא תקום, לא מן הנמנע שנראה אותו משוריין בליכוד (בעיקר בשל היכולת שלו להביא קולות נוספים). הוא אלקטורט משמעותי ואין ספק שיש עוד מפלגות שירצו אותו, אבל בית ליכודי לדעתי יהיה המקום החם ביותר עבורו.
הערות והארות על הטור: [email protected]
