יותר מחמישים שנה אחרי שדרך האדם האחרון על הירח, נאס"א נמצאת בשיאו של פרויקט "ארטמיס" – היורשת המודרנית של תוכנית "אפולו" המפורסמת. המטרה: להנחית אסטרונאוטים על הירח כבר ב-2028. אלא שדו"ח חדש של משרד המפקח הכללי בארה"ב מטיל פצצה ומעלה שאלות קשות על הבטיחות וההיתכנות של המבצע.
2+במרכז הביקורת עומד רכב הנחיתה של חברת SpaceX, בבעלות אילון מאסק. בשונה מהחלליות הקטנות של פעם, הפעם מדובר בכלי רכב עצום. בגלל הגובה שלו, האסטרונאוטים זקוקים למעלית כדי לרדת לפני השטח של הירח ולעלות בחזרה.
הדו"ח חושף כי בתוכנית הנוכחית יש רק מעלית אחת, ללא שום מערכת גיבוי. המומחים מזהירים מפני תרחיש בלהות: אם המעלית תתקע בגלל תקלה טכנית או אבק ירח, לאסטרונאוטים פשוט לא תהיה דרך לחזור לחללית האם. הם יישארו תקועים על הירח ללא יכולת חילוץ.
2+נקודת תורפה נוספת היא הגודל המפלצתי של החלליות המודרניות. כדי להבין את הפער: נחתת ה"אפולו" (1969): הייתה בגובה של כ-7 מטרים (כמו וילה דו-קומתית), ה"סטארשיפ" של SpaceX: מתנשאת לגובה של 52 מטרים – כמו בניין בן 15 קומות.
הגובה הזה, בשילוב עם העובדה שפני השטח של הירח אינם ישרים ומלאים במכתשים, יוצר סכנת התהפכות ממשית. "זה כמו לנסות להחנות גורד שחקים על שטח הררי ולא מוכר", מסבירים מומחים.
תחנת דלק בחלל: הסיוט הלוגיסטי
כדי להצליח להביא חללית כזו ענקית לירח, נאס"א צריכה לבצע מבצע לוגיסטי חסר תקדים: "תדלוק בחלל". כיוון שאי אפשר לשגר את כל הדלק בבת אחת מכדור הארץ, נאס"א תצטרך לשגר עשרות טילים רק כדי למלא את "מכלי הדלק" של החללית בעוד היא במסלול סביב כדור הארץ. מדובר בטכנולוגיה מורכבת שטרם נוסתה בהצלחה, ובנאס"א מקווים להשלים אותה תוך 24 חודשים בלבד – לו"ז שמוגדר על ידי היסטוריונים של חלל כ"כמעט בלתי אפשרי".
2+בזמן שנאס"א מתמודדת עם עיכובים בייצור חליפות החלל וכישלונות בשיגורי ניסוי, המרוץ מול סין מתחמם. הסינים מתכננים נחיתה משלהם ב-2032, ואם ארה"ב תמשיך לדחות את הקץ, היא עלולה לאבד את הבכורה בחלל.
נכון לעכשיו, נאס"א כבר החלה "לקצץ" בתוכניות: היא הקפיאה את הקמת תחנת החלל הירחית (ה"גייטוויי") והודיעה שהמשימה הקרובה בשנה הבאה כלל לא תגיע לירח, אלא רק תתרגל עגינה קרוב לבית.
