ימים ספורים לפני פתיחת הקלפיות בבחירות גורליות במדינות הודו, התפרצה סערה ציבורית כאשר התברר כי למעלה מתשעה מיליון שמות נמחקו מפנקס הבוחרים בבנגל המערבית לבדה, כך דווח היום (שישי) ב-CNN.

אזרחים נאמנים, ביניהם וטרנים של הצבא וצאצאים של מייסדי המדינה, גילו כי זכותם הבסיסית להצביע נשללה מהם ללא הסבר מניח את הדעת. המחיקה ההמונית הובילה לתחושת ניכור עמוקה בקרב אלו שהקדישו את חייהם למדינה, ורבים חוששים כי מדובר בצעד ראשון לקראת שלילת אזרחות מלאה.
אחד המקרים המהדהדים הוא של סדרה עלאם, לוחם משוחרר בן 62 שנלחם עבור הודו במלחמה מול פקיסטן בשנת 1999. עלאם הציג בפני פקידי הממשל עשרות מסמכים המוכיחים את אזרחותו, כולל שטרי קרקע של סבו משנות ה-20 ותעודת השחרור שלו מהצבא, אך כל אלו לא הועילו והוא נמחק בשל "פער לוגי" ברישומים לגבי גילה של אמו.

עלאם שיתף בכאב כי "זה מרגיש מוזר לחשוב שהמדינה שלי היא לא שלי היום. זה הכאב שלי. כולם שואלים אותי: 'איך השם שלך הושמט למרות שהיית בצבא?'". הוא הוסיף בתסכול לגבי הטענה על גיל אמו: "איפה האשמה שלי בזה? האם יש ספק שאני לא הילד של אמי? האם אספו אותי מאיזשהו מקום?".
מקרה מרתיח לא פחות הוא של סופרבונדה סן בן ה-88, נכדו של האיש שאייר את החוקה הראשונה של הודו. סן ואשתו דיפה נמחקו מהרשימות ללא הסבר, למרות הקשר המשפחתי העמוק של סן ליסודות המערכת הדמוקרטית במדינה. רעייתו ציינה כי "אני לא זוכרת זמן שבו לא הצבענו".

סן עצמו תמה לאחר שהגיש את כל מסמכיו הממשלתיים והפנסיוניים ללא הועיל: "אחרי זה אני לא יודע מה עוד אני יכול לתת להם". השניים הוחזרו לרשימות רק לאחר ערעור לבית המשפט העליון, אך מיליונים אחרים נותרו ללא מענה. בקרב המיעוט המוסלמי התחושה היא של רדיפה מכוונת, כפי שהעיד המוכר מבוד חוסיין: "ככל שאנחנו מבינים כאן, הם מכוונים במיוחד לאנשים מוסלמים ומוציאים אותם… רק הם יודעים מה הם עושים".
הרקע למהלך שנוי במחלוקת זה נעוץ במדיניות מפלגת ה-BJP השלטת, שטוענת כי "ניקוי" הרשימות חיוני להסרת כפילויות ושמירה על טוהר הבחירות. עם זאת, נתוני מכון סבר מראים כי 34% מהנמחקים בבנגל המערבית הם מוסלמים, קבוצה המהווה רק 27% מהאוכלוסייה, מה שמחזק את הטענות על אג'נדה של עליונות הינדית.

שר הפנים אמית שאה רמז בנאום בדצמבר האחרון כי המהלך נועד למנוע מ"מסתננים" להחליט על זהות ההנהגה, והבטיח "לאתר, למחוק ולגרש" מהגרים בלתי חוקיים. למרות פסיקת בית המשפט העליון המאפשרת ערעור, מיליוני אנשים נותרו בחוסר ודאות לגבי עתידם וזכויותיהם הבסיסיות.
