"אני נמצא בעזה כבר שבוע, שבוע שמרגיש כמו חודש. אין יום שעובר שאני לא חושב על הבית, אין יום שעובר בו אני לא חושב על הבית, אין יום שעובר שהגעגועים לא צפים. תמיד הבית היה חסר לי, כל פעם שאני בצבא אין דבר שאני יותר מחכה לו מהבית, אני לא רגיל לעשות כמות כזאת של שבתות מחוץ לבית, זה הדבר שאני הכי מתגעגע אליו.
אבא – אתה אפילו לא מבין כמה אני מתגעגע אליך, אני מתגעגע לכל הדברים שאנחנו תמיד עושים ביחד, אם זה ללכת איתך לבית הכנסת, מתגעגע לזה שאתה מברך אותי בשולחן שבת, מתגעגע לראות איתך כדורגל ומתגעגע לדבר איתך סתם ככה.
המכתב האחרון של סמ"ר נווה יאיר אסולין ז"ל
אמא – את לא מבינה כמה שאני מחכה לחיבוק ממך, את לא מבינה כמה הביקור בשבת היה משמעותי עבורי, אני יודע שאת אף פעם לא נוסעת בשבת אין לך שמץ של מושג כמה אני מעריך אתת זה ואין לך מושג כמה שאני מחכה לדג ולחלות ולכל שולחן שישי, אמא אני אוהב אותך.
אחיות שלי – אתן לא מבינות כמה אני מתגעגע אליכן, מתגעגע לשבת איתכן בשולחן שישי ולדבר על הרכל, מתגעגע שאתן באות עם אלארי, רנאל ועמנואל, כמה שאני מתגעגע אליהם".
המכתב האחרון של סמ"ר תובל יעקב צנעני ז"ל
סמ"ר נועם יוסף אבו נפל בכ"ד בחשוון תשפ"ד (8.11.2023) בקרב בצפון רצועת עזה כשהוא רק בן 20. נועם הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות.
