סגן אלוף יצחק הרוש ז"ל, בן 68 בנופלו, היה מה שמכנים "מגש הכסף" של דורנו. הוא היה קצין שהמשיך להתייצב למילואים בקו הראשון גם כשכבר יכול היה מזמן לנוח בביתו. מדי שנה ביום הזיכרון, היה יצחק קם מוקדם בבוקר, עולה על מדים ונוסע להר הרצל כדי לעבור בין הקברים ולהצדיע לנופלים. השנה, לקראת יום הזיכרון הראשון בלעדיו, משפחתו היא זו שעולה לקברו באותו המקום בדיוק.
3+"זה לא פשוט. פתאום אתה הופך להיות משהו אחר, זה כבר אבא שלך ששם בהר הרצל", אומרת אלמנתו, מיכל. "הוא היה מקפיד להגיע, להצדיע, לכבד את המשפחות. ועכשיו אנחנו חלק מזה. זו גאווה גדולה, אבל זה לא פשוט בכלל".
הפיגוע במעבר אלנבי: חתירה למגע עד הרגע האחרון
שבעה חודשים עברו מאז ה-18 בספטמבר, ערב ראש השנה. בשעה 14:36 בצהריים הגיעה משאית סיוע המיועדת לעזה לבדיקה שגרתית במעבר אלנבי. הנהג, מחבל ירדני שהסתיר אקדח, פרק מהרכב ופתח באש לעבר המאבטחים. בפיגוע נפלו סמל אורן הרשקו ז"ל, בן 20, וסגן אלוף יצחק הרוש מירושלים, קצין ביחידה 309 של המנהל האזרחי.
3+יצחק לא עמד מנגד; הוא חתר למגע ובפעולתו מנע אסון גדול בהרבה. בנו רם, ששירת באותה גזרה, שמע על האירוע במכשיר הקשר ומיהר להגיש עזרה רפואית. בשלב זה, רם עדיין לא ידע שהפצוע האנוש בו הוא מטפל הוא אביו. במקביל, שמועות קשות החלו להגיע לבית המשפחה.
בתו, רעות, משחזרת את רגעי האימה: "היה לי ברכב כרטיס עם תפילה שאבא הביא לי. תפסתי אותו וצעקתי לשמיים. ירדתי להדסה וחיכיתי במנחת המסוקים, התפללתי והתחננתי". המשפחה לא נזקקה לדפיקה המפורסמת בדלת; השמועות ברשתות והדיווחים מהגזרה הבהירו את התמונה עוד לפני כן. "היה לנו שביב של תקווה עד הרגע האחרון, לא רצינו להאמין", הן מספרות.
3+חמישים שנה של שירות חשאי ומסור
מגיל 18 לא הוריד יצחק הרוש את המדים. במשך חמישים שנה שירת את מדינת ישראל בכל החזיתות: בלבנון, בעזה וביהודה ושומרון. חלק ניכר מפעילותו הצבאית רבת השנים נותר חסוי עד היום. רק לאחר מותו החלה המשפחה להבין את היקף העשייה העצום שלו ואת העובדה שנשא בתפקידים רבים במקביל.
למרות השירות התובעני וההיעדרויות הרבות מהבית, ילדיו מתארים אותו כעוגן המשפחתי. הוא היה איש צבא בעל אישיות מיוחדת, אדם שקט שהחזיק והרים את כולם מבלי לתת להם ליפול, סבא שנכדיו העריצו.
3+השנה, כשהמשפחה מתייצבת בהר הרצל, התמונה התהפכה. הקצין שהיה עולה על מדים כדי לכבד אחרים, הוא כעת זה שמקבל את ההצדעה האחרונה ממשפחתו ומעם ישראל. הגעגועים, הן מעידות, רק הולכים ומתעצמים ככל שהזמן עובר, והחיסרון של יצחק מורגש בכל רגע.
